*,  פ"ע, —  היה גוסס:  בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס (ב"ב קכז:).  הכל מודים בהורג את הטריפה שהוא פטור בגוסס בידי שמים שהוא חייב לא נחלקו אלא בגוסס בידי אדם (סנה' עח.).  וכשהיה ר"ש בנו של ר' עקיבא חולה וכו' בא השלישי ואמר לו גוסס (שמח' א ח:).   —  ואמר הפיטן: טהורים וזכים בגללו גוססים (סליח' שחר' יוה"כ, ה' אלהי הצבאות).  ועי' ערך גּוֹסֵס.

— הִתפ', °הִתְגּוֹסֵס, נזדעזע ורעד כמו גוסס: בחלאת קיאו (השכור) יתבוסס ומרוב שכרותו יתגוסס (תוכח' מוסר, עזרא הבבלי כו.).  צרורות שקיך משפיעים במדות הגסים, ומחלאת מאכלך כל איבריך מתגוססים (שם נט.).