ש"נ, סמי' גַּעֲרַת, כנ' גַּעֲרָתִי, — הפעולה לגער באיש: בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גְּעָרָה (משלי יג א). תחת גְּעָרָה במבין מהכות כסיל מאה (שם יז י). מעשה בתלמיד אחד וכו' שסמך על העולה בעזרה מצאו תלמיד אחד וכו' שיתקו בגערה — (תוספתא חגי' ב יב). — ובסמי': אלף אחד (ינוסו) מפני גַּעֲרַת אחד מפני גַּעֲרַת חמשה תנסו (כלכם) (ישע' ל יז). טוב לשמע גַּעֲרַת חכם מאיש1 שמע שיר כסילים (קהל' ז ה). — ובהשאלה, הרעם וכדומה: ירם מן שמים יי' ועליון יתן קולו וישלח חצים ויפיצם ברק ויהמם ויראו אפיקי ים יגלו מוסדות תבל בְּגַעֲרַת יי' מנשמת רוח אפו (ש"ב כב יד-יו). בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר המלאים חמת יי' גַּעֲרַת אלהיך (ישע' נא כ). הן בְּגַעֲרָתִי אחריב ים אשים נהרות מדבר (שם נ ב). כי הנה יי' באש יבוא וכסופה מרכבותיו להשיב בחמה אפו וְגַעֲרָתוֹ בלהבי אש (שם סו יה). עמודי שמים ירופפו ויתמהו מִגַּעֲרָתוֹ (איוב כו יא). תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים מן גַּעֲרָתְךָ ינוסון מקול רעמך יחפזון (תהל' קד ו-ז). מִִגַּעֲרָתְךָ אלהי יעקב נרדם ורכב וסוס (שם עו ז). — ומ"ר: צריך למי שמתחבר עמו שישיבנו ממנה במיני תוכחת ובגערות כפי שיוכל עד שימסור ממה שהוט בו (רשב"ג, תק' מדות הנפש ב א).
1 יש מנסחים מִשְּׁמֹעַ.