1, פ"ע, עב' גָּעַשְׁתִּי, עת' יִגְעַשׁ, — התמוטט, א) גָּעֲשָׁה הארץ, התמוטטה בקול נהם והזדעזעה כמו בשעת רעש, wanken; chanceler; to shake : וַתִּגְעַשׁ ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו (תהל' יח ח).  — ואמר הפיטן: ארח חיים מוסר תוכחת, בתתך לנושעים בשובה ונחת, גָּעֲשׁוּ עמודי רום ותחת, דבקיך בבואם מתנות לקחת (יוצר ב שבוע', ארח חיים).  — ב) *גָּעַשׁ הים, התרגש ועלו ונשתפכו מימיו בנהם: דומה למערה פתוחה על שפת הים געש הים ונתמלא המערה (פסיק' רבתי, ויהי ביום כלות).  —  ואמר המליץ: ארי ירעש רעוש, וים יגעש געוש, ואף כי כל פרעוש, בעת קולו ירים (תשו' תלמ' דונש לתלמ' מנחם).  ספר אשר החכים בניבו כל בני תורה ולבות שוטנים געשו (ר' סעדיה אבן דאנאן, שיר בשבח מו"נ, בס' ד"ח).  — ג) *כמו געה: מעשה בשור אחד שהיו מושכים לקרבן ולא נמשך בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימון והושיט לו ואכלה וגעש השור והוציא מחט ונמשך לקרבן (מד"ר ויקר' ג). 

— פֹע', גֹּעַשׁ, עת' יְגֹעַשׁ, — יְגֹעֲשׁוּ עָם, יתנועע וינהר בקול נהם: רגע ימתו וחצות לילה יְגֹעֲשׁוּ עָם ויעברו ויסירו אביר לא ביד (איוב לד כ).

— הִתפ', הִתְגָּעַשׁ, הִתְגֹּעַשׁ, — כמו הקל, הִתְגָּעֲשָׁה הארץ, הִתְגָּעֲשׁוּ המים: מי זה כיאור יעלה וכנהרת יִתְגָּעֲשׁוּ מימיו מצרים כיאר יעלה וכנהרות יִתְגֹּעֲשׁוּ מים ויאמר אעלה אכסה ארץ (ירמ' מו ז-ח).  ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כי חרה לו (ש"ב כב ח).  אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו וַיִּתְגָּעֲשׁוּ ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו (ירמ' ה כב).  — והַשִּכּוֹר, התמוטט על רגליו: קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את כל הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם ושתו וְהִתְגֹּעֲשׁוּ והתהללו (ירמ' כה יה-יו).  — ובהשאלה: ישראל שהיו מתגעשים ועוברים לצאת ממצרים (פסיק' רבתי, הוספה א ב).  — ואמר המשורר: כי נוכל לדעת מראש את אשר יהיה ולא יתגעש לבנו פתאום (יל"ג, פתשגן השיר).  —  והסוס, °התגעש, התחיל לרקד ולקפץ כמו בשגעון: כדמות פרש רוכב על סוסו בהר גבוה קצר הדרך ויצהל הסוס ויתגעש ויחזיק הפרש רסנו וישקיטהו (ידע' בדרשי, פרדס ח, אוצה"ס ג).  — ובמשמ' *נתמוטט ונרתע לאחוריו: שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע (מד"ר רות, פתי' ב).

— הִפע', *הִגְעִישׁ, — הגעיש את פלוני, עשה שֶׁיִגְעַשׁ, רצה הקב"ה להרעיש וגם להגעיש עליהן ההר (מדר' קהל', טוב שם טוב).  — ואמר הפיטן: ואילים רועשים, ודוק מרעישים, באברה עשים, וגיא מגעישים (מוסף יוה"כ, מחז' רומני).  הצבת הבליעל, החזקת הסותר, הקימות המגעיש, העלית הזעף, הרימות הזעם, הוצאת הקצף (כנף רעננ', וידוי).  ובקול ענות חלושה מגעישים האשישים (ר"מ אלשקר, סי' לא).  הוד האיש ההוא והדרו נכח גבורת לבו מרעיש כל הארץ ומגעיש לבות אנשי חיל (ר"א אבולעאפיא, ספר האות, עטר' צבי לכב' גרֶץ).  והנה האיש הגעיש והרעיש ממש את פני העיר בטענתו (שו"ת גבעת שאול מב).  — °תנועה מַגְעֶשֶׁת: כשהקור יניע שטח הגוף החיצון תנועה מגעשת ויזעזעהו בעת הכנסת העונה (פרקי משה ז).