גָּפַס
* 1, פ"י, — דבק וסתם בגפסית: חבית שנתקלפה והזפת שלה עומדת וכן קבותים של מורייס שֶׁגְּפָסָן2 עם השפה (כלים י ה). — ובכלל סתם בדבר מדבק: כפותין של מורייס שגפסן עם השפה ושפתותיהן נראין אעפ"י שהטיט שוקע לתוכן מלא זרת (תוספתא כל' ב"ק ז ז).
— נפע', *נִגְפַּס, — שדבקוהו בגפסית או בדבר אחר מדבק ומתיבש: ירד לתוכו עפר ונגפס3 מקוא' ד ג.
1 פעל נגזר מן השם גפסיס, שהיא מלה זרה, ביונית γὐψος, בהשמטת הסוף כדי לעשות פעל שלישי עפ"י הקש הלשון העברית.
2 כך נקוד במשנ' מנקד כ"י פרמה, ופרנקל (Fränkel 9) קורא שגִּפְּסָן, בפיעל.
3 כך גרסת הערוך, ובנוסח' נכבש.