1, ש"נ, בהפס' גָּפֶן, כנ' גַּפְנִי, מ"ר גְּפָנִים, —  אילן דק מתפשט, ובפרט עץ פרי נותנת הענבים שעושים מהם יין, Weinstock; vigne; vine:  בחלומי והנה גֶפֶן לפני וּבַגֶּפֶן שלשה שריגם והיא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים (בראש' מ ט-י).  ארץ חטה ושערה וְגֶפֶן ותאנה ורמון (דבר' ח ח).  ותאמר להם הַגֶּפֶן (להעצים אשר בקשו ממנה כי תמלך עליהם) החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים (שופט' ט יג).  והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גֶּפֶן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה (ישע' ז כג).  אבל תירוש אמללה גָפֶן נאנחו כל שמחי לב (שם כד ז).  על שדים ספדים על שדי חמד על גֶּפֶן פריה (שם לב יב). גֶּפֶן בוקק ישראל פרי ישוה לו (הושע י א).  נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הַגֶּפֶן פתח הסמדר הנצו הרמונים (שה"ש ז יג).  כי עץ נשא פריו תאנה וָגֶפֶן נתנו חילם (יואל ב כב).  הַגֶּפֶן הובישה והתאנה אמללה (שם א יב).  ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הַגֶּפֶן נכריה (ירמ' ב כא).  ויצמח ויהי לְגֶפֶן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו ותהי לְגֶפֶן ותעש בדים ותשלח פארת וכו' והנה הַגֶּפֶן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו להשקות אותה מערגות מטעה וכו' לעשות ענף ולשאת פרי להיות לְגֶפֶן אדרת (יחזק' יז ו-ח).  ולא תשכל לכם הַגֶּפֶן בשדה (מלא' ג יא).  הגפן הזו אין נוטעין אותה במקום טרשים גדולים וכו' הגפן הזו כל שאתה מפנה תחתיה הרי היא משובחת (מד"ר ויקר' לו).  —  ובכנ':  עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גַּפְנוֹ ואיש תאנתו (ישע' לו יו).  יאכל גַּפְנְךָ ותאנתך (ירמ' ה יז).  שם גַּפְנִי לשמה (יואל א ז). והשמתי גַּפְנָהּ ותאנתה (הושע ב יד).  יהרג בברד גַּפְנָם ושקמותם בחנמל (תהל' עח מז).  — ומ"ר:  התאנה חנטה פגיה וְהַגְּפָנִים סמדר נתנו ריח (שה"ש ב יג).  כי תאנה לא תפרח ואין יבול בַּגְּפָנִים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל (חבק' ג יז).  עריס שחרב מאמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן (כלא' ו ו).  עשר גפנים טעונות מסרתי לך (ב"מ ק:). קנים המוחלקין שבהן מעמידין את הגפנים (שם קג:).  שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים (ב"ק נט.).  בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה (שם פא.).  — ואמר המשורר:  מים שתה מתוך בארך ובחר לך אשכול גפניך (ר"י הלוי, אם נפשך).  — ישב תחת גַּפְנוֹ ותחת תְּאֵנָתוֹ, משל לשלום ושלוה בארץ:  וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גַּפְנוֹ ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה (מ"א ה ה).  לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה וישבו איש תחת גַּפְנוֹ ותחת תאנתו ואין מחריד (מיכה ד ג-ד). —   גֶּפֶן היין, ליותר באור: מכל אשר יעשה מגֶּפֶן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל (במד' ו ד). מכל אשר יצא מִגֶּפֶן היין לא תאכל (שופט' יג יד).  — גֶּפֶן שָׂדֶה, צמח נותן פקֻעות, עי' זה:  ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גֶּפֶן שָׂדֶה וילקט ממנו פקעת שדה (מ"ב ד לט).  —  גֶּפֶן סְדוֹם, מין גפן רעה שנותנת ענבים רעים: כי מִגֶּפֶן סדם גפנם ושדמת עמורה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו (דבר' לב לב).  — צֶמֶר גֶּפֶן, עי' צֶמֶר.

אַדֶּרֶת, גפן אדרת.  — *אַרְכּוּבָה, בהגפן.  — אֶשְׁכּוֹל. 

באוש, באושים.  — *בָּלַש תחת הגפן. — בֹּסֶר.  —  בצירה, —  בצר, בוצרים.  —  ברך, הבריך את הגפן.

§גִפֵּר בגפרית מפני התולעים.  — *גַּרְגַּר, כל ענב וענב.  —  *גִּרְגֵּר את האשכול.

*דלה, הדלה את הגפן.  — דָּלית, דליות.

*זָהַם את הגפן.  —  זָמִיר, העת שזומרים את הגפנים במַזְמֵרָה.

חָמַס, חמס בִּסְרוֹ.

יוֹנְקוֹת הגפן.  —  יַיִן.

כֶּרֶם.  — *כתף.

*לוּלַב הַגֶּפֶן.

נְטִישָׁה, נטישות הגפן.  — *נטף.

סוּר, סוּרים, סורי הגפן.  — סְמָדַר.

עָדַר במעדר, לפתח האדמה. —  עוֹלְלוֹת, —  עלל, לקט את העוללות.  —  עֵנָב, עֲנָבִים, פרי הגפן, הגרגרים שנותנים היין.  —  *עָקַץ את האשכול.  —  עָרִיס.

*פסג, מפסגי גפנים.  —  *פְּסִיגָה.  —  *פסק, פִּסְקֵי עריס.  —  פֶּרֶט, הנושר בשעת הבצירה.

*קרץ עם האשכול.

שׁוֹרֵק.  — שריג.

תּוֹלַעַת האוכלת בגפנים.