1, ש"נ, בהפס' גָּפֶן, כנ' גַּפְנִי, מ"ר גְּפָנִים, —  אילן דק מתפשט, ובפרט עץ פרי נותנת הענבים שעושים מהם יין, Weinstock; vigne; vine:  בחלומי והנה גֶּפֶן לפני וּבַגֶּפֶן שלשה שריגם והיא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים (בראש' מ ט-י).  ארץ חטה ושערה וְגֶפֶן ותאנה ורמון (בראש' מ ט-י).  ותאמר להם הַגֶּפֶן (להעצים אשר בקשו ממנה כי תמלך עליהם) החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים (בראש' מ ט-י).  והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גֶּפֶן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה (בראש' מ ט-י).  אבל תירוש אמללה גָפֶן נאנחו כל שמחי לב (בראש' מ ט-י).  על שדים ספקים על שדי חמד על גֶּפֶן פריה (בראש' מ ט-י). גֶּפֶן בוקק ישראל פרי ישוה לו (בראש' מ ט-י).  נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הַגֶּפֶן פתח הסמדר הנצו הרמונים (בראש' מ ט-י).  כי עץ נשא פריו תאנה וָגֶפֶן נתנו חילם (בראש' מ ט-י).  הַגֶּפֶן הובישה והתאנה אמללה (בראש' מ ט-י).  ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הַגֶּפֶן נכריה (בראש' מ ט-י).  ויצמח ויהי לְגֶפֶן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו ותהי לְגֶפֶן ותעש בדים ותשלח פארת וכו' והנה הַגֶּפֶן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו להשקות אותה מערגות מטעה וכו' לעשות ענף ולשאת פרי להיות לְגֶפֶן אדרת (בראש' מ ט-י).  ולא תשכל לכם הַגֶּפֶן בשדה (בראש' מ ט-י).  הגפן הזו אין נוטעין אותה במקום טרשים גדולים וכו' הגפן הזו כל שאתה מפנה תחתיה הרי היא משובחת (בראש' מ ט-י).  —  ובכנ':  עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גַּפְנוֹ ואיש תאנתו (בראש' מ ט-י).  יאכל גַּפְנְךָ ותאנתך (בראש' מ ט-י).  והשמתי גַּפְנָהּ ותאנתה (בראש' מ ט-י).  יהרג בברד גַּפְנָם ושקמותם בחנמל (בראש' מ ט-י).  — ומ"ר:  התאנה חנטה פגיה וְהַגְּפָנִים סמדר נתנו ריח (בראש' מ ט-י).  כי תאנה לא תפרח ואין יבול בַּגְּפָנִים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל (בראש' מ ט-י).  עריס שחרב מאמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן (בראש' מ ט-י).  עשר גפנים טעונות מסרתי לך (בראש' מ ט-י).  קנים המוחלקין שבהן מעמידין את הגפנים (בראש' מ ט-י).  שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים (בראש' מ ט-י).  בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה (בראש' מ ט-י).  — ואמר המשורר:  מים שתה מתוך בארך ובחר לך אשכול גפניך (בראש' מ ט-י).  — ישב תחת גַּפְנוֹ ותחת תְּאֵנָתוֹ, משל לשלום ושלוה בארץ:  וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גַּפְנוֹ ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה (בראש' מ ט-י).  לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה וישבו איש תחת גַּפְנוֹ ותחת תאנתו ואין מחריד (בראש' מ ט-י).  מכל אשר יצא מִגֶּפֶן היין לא תאכל (בראש' מ ט-י).  — גֶּפֶן שָׂדֶה, צמח נותן פקֻעות, עי' זה:  ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גֶּפֶן שָׂדֶה וילקט ממנו פקעת שדה (בראש' מ ט-י).  —  גֶּפֶן סְדוֹם, מין גפן רעה שנותנת ענבים רעים: כי מִגֶּפֶן סדם גפנם ושדמת עמורה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו (בראש' מ ט-י).  — צֶמֶר גֶּפֶן, עי' צֶמֶר.

אַדֶּרֶת, גפן אדרת.  — * אַרְכּוּבָה, בהגפן.  — אֶשְׁכּוֹל. באוש, באושים.  — *בָּלַש תחת הגפן. — בֹּסֶר.  —  בצירה, —  בצר, בוצרים.  —  ברך, הבריך את הגפן.

§ גִפֵּר בגפרית מפני התולעים.  — * גַּרְגַּר, כל ענב וענב.  — * גִּרְגֵּר את האשכול.

* דלה, הדלה את הגפן.  —  דָּלית, דליות.

* זָהַם את הגפן.  —  זָמִיר, העת שזומרים את הגפנים במַזְמֵרָה.

חָמַס, חמס בִּסְרוֹ.

יוֹנְקוֹת הגפן.  —  יַיִן.

כֶּרֶם.  — * כתף.

* לוּלַב הַגֶּפֶן.

נְטִישָׁה, נטישות הגפן.  — * נטף.

סוּר, סוּרים, סורי הגפן.  — סְמָדַר.

עָדַר במעדר, לפתח האדמה. —  עוֹלְלוֹת, —  עלל, לקט את העוללות.  —  עֵנָב, עֲנָבִים, פרי הגפן, הגרגרים שנותנים היין.  —  * עָקַץ את האשכול.  —  עָרִיס.

פסג, מפסגי גפנים.  —  * פְּסִיגָה.  —  * פסק, פִּסְקֵי עריס.  —  פֶּרֶט, הנושר בשעת הבצירה.

* קרץ עם האשכול.

שׂוֹרֵק.  — שריג.

תּוֹלַעַת האוכלת בגפנים.