* 1, ת"ז, מ"ר גְּרוּרִים, — גֵּר גָּרוּר, גֵּרִים גְּרוּרִים, גֵּרִים קַנָּאִים או מראים עצמם כך, מתאמצים לקבל כל מנהגי העם שהם מתגוררים בתוכו: שנעשו (הגוים שדבקו בישראל) גרים גרורים ומניחין תפילין בראשיהן תפילין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם מזוזה בפתחיהם (ע"ז ג:). כלם גרים גרורים הם לעתיד לבא (שם כד.). הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים (יבמ' עט.). וכן הגבעונים שלא היו גרים של אמת אלא היו גרים גרורים ונתגיירו מפני היראה (תנחומא במדב' לא).
1 מן השם גֵּר, משקל פַּעֲלוּל , נאפוף, בהוספת =וּל להגדלת המושג וחזקתו ועצומו. רש"י ושאר המפרשים וחכמי הלשון סוברים כי הוא פעול מן גרר במשמ' משיכה, ואמר רש"י (ע"ז כד.): גרורים מעצמן נגררין להתגייר אע"פ שאין מקבלין אותן. ע"כ. אך משמ' הפעול גרור הוא ממש להפך, שגררהו אחרים. אבל באמת אינו כלל מן גרר, כי אם מן עצם השם גֵּר, בהוספת ל"פ שרוקה להגדלת הפעולה.