*, ש"ז, לנק' גְּרוּשָׁה, — איש שגרש את אשתו ואשה שנתגרשה מבעלה, Geschiedene(r); divorcé(e); divorced:  גרושה וחלוצה לכהן הדיוט (יבמ' ז ב).  גרוש שנשא גרושה ארבע דיעות במיטה (פזח קיב.).  היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה (יבמ' לד.).  — ובכנ': המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו (יבמ' ד יב).  ואחיו שבא על אחות גרושתו (דא"ר א).