1, ש"נ, מ"ר גּרוּיוֹת2, — א) מקום לגור בו זמן מועט, מָלון, Herberge; auberge; shelter : וילכו וישבו בְּגֵרוּת3 כמוהם אשר אצל בית לחם (ירמ' מא יז).  — ב) *מעמד הַגֵּר: אמר רבי יודן עבדות וגרות בארץ לא להם ארבע מאות שנה (פסיק' רבתי טו).  — ואמר הפיטן: ושאל (אברהם) אות להודיעו נכונה, וגרם גּרוּת ארבע מאות שנה (יוצר ב שבוע', בשורי מעשהו).  — ואמר המשורר: ברחמיו יהי פֹנה לעבדו ואל יבזה ענותו כגרותו וצוקיו וקורותיו (ראב"ע, בשם אל ).  — ובמליצה, °גרות האדם בעולם הזה: חשבון האדם עם נפשו בתנאי הגרות בעולם הזה ויחשוב מעלתו בו כמעלת אדם נכרי הגיע אל ארץ נכריה ולא הכיר אחד מאנשי המדינה שהגיע אליה ולא היה אחד מהם יודע בו אלא שאדוני המדינה חמל עליו לגרותו והורהו מה שיתקן ענינו בה (חו"ה, חשבון הנפש ג).  קבל על עצמך אחי תנאי הגרות בעוה"ז מפני שאתה בו גר אמת והראיה על גרותך ויחידותך בו (שם).  נסיון האדם בעולם הזה ומאסרו  בו וגרותו והגזרתו מעולם הרוחות (שם, הפרישות ג).  — ג) *מעמד מי שהתגיר ונתיָהד: גירות לא שכיחא מיתה שכיחא (גיט' פה.).  להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות (רש"י יומא פה.).