גְּרִיד

* 1, ש"ז,— זמן היבש, שאין גשמים יורדים, Dürre; sécheresse; dry season :   עדור עמי ואנכש עמך כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחד לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה (ב"מ ה י).  —  ומקום הגריד, שהאדמה  יבשה שם וקשה לחרש אותה:  ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש זה מרחשון יבשה הארץ ונעשית גריד המתינו ולא זרעו עד שירדו להם גשמים (סדע"ר ד).  היה מנכש כשלשה עשר ונעקרה בידו שותלה במקום הטינא אבל לא במקום הגריד (תוספתא מנח' י לא).  עד כמה היא מזרעת עד כדי שתהא בארץ שלשה ימים וכו' לא במקום הגריד (ירוש' כלא' ב כז ד).  ואין משקין שדה גריד במועד (מו"ק ו:).  בכ"ז לחדש יבשה הארץ נעשית כגריד זרעו אותה ולא צמחה (מד"ר בראש' לג).  שנעשתה הארץ כמין גריד ולא יבשה לגמרי (רש"י ר"ה יא:).



1 סוברים כי נגזר מן גרד, במשמ' חכוך, ור"ל הזמן שהאדמה כמו גרודה, שאין עליה כלום.  אבל זה דחוק ולא נתברר מקורו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים