*, ש"נ, —  שה"פ מן דבק:  בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה (מד"ר בראש' פ).  נכנס פנחס ומצא אותם שקבעם הקב"ה זה עם זה והיו כרוכין זה בזה ולא היו יכולין להפרד עצמן ודקר שניהם דרך דביקתן (שם שמות לג).  וטעם הדביקה האהבה הנאמנה והלב השלם בה (חו"ה, אהבת ה' א).  וכי תחבקנה  (את החכמה) רוצה בו הדביקה הגמורה החשקית ישיגך כבוד בחבוקה (מלמד התלמ', נשא).  והכתוב חלק האהבה והדביקה בשתים וכו' שענין הדביקה היא אהבה הנאמנה והלב השלם (ר"א אזקרי, חרדים, מ"ע א).  — וביחוד בתכונה, °דביקת החמה בלבנה:  ויש מהם (מהאומות) מתחילים בחשבון ימי החדש מדביקת הלבנה בחמה כשהן נדבקין יחד  (ר"א הנשיא ב ב).  וענין הדביקה הזאת שיש לו עמה (להירח עם השמש) הוא שיקרא קיבוץ שני המאורות (יסו"ע לר"י ישראלי ג יא).  ולכוין מתכונת גלגלי השמים וכו' ונטיותם לצפון לדרום ונליזתם ודביקתם זה את זה (שם יח).