דְּבִיר

1, ש"ז מ"ר דְּבִירִים, — בכל בנין, חלק באחורי הבנין, ובפרט בהמקדש בירושלם החלק באחורי הבנין, היותר קדוש, במקום שהארון היה נתון, adytum : וּדְבִיר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם את ארון ברית יי' מ"א ו יט.  ויבאו הכהנים את ארון ברית יי' אל מקומו אל דְּבִיר הבית אל קדש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים שם ח ו.  שמע קול תחנוני בשועי אליך בנשאי ידי אל דְּבִיר קדשך תהל' כח ב.  רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים ע"ז כד:. — ואמר בן סירא: ורמונים המון סביב לתת נעימה בצעדיו, להשמיע בדביר קולו לזכרון לבני עמו ב"ס גני' מה ט. — ואמר המשורר: ינעם לנפשי הלוך ערֹם ויחף עלי חרבות שממה אשר היו דְּבִירָיִךְ ר"י הלוי, ציון הלא. — ואמר המליץ: מכוני ומעוני בין הכפרים והכפירים, וביתי על הרי בתרים ודרך האתרים, ומשכני גיא הצבועים ומשכנות הרועים, והמדברות דבירי, וזוחלי עפר עפרי דברי חפץ, אגר' לשון הזהב לר"י אלחריזי.  



1 בערב' דֹבר دبر האחור וחלק באחורי כל דבר.  בארמ' דוברא.

חיפוש במילון: