°, ת"ז, מ"ר דֻּבִּיִּים, דוב-,  דֻּבּיּוֹת, דוב-, — של הַדֹּב, מטבע הַדֹּב: ואמנם ההעמדה מלחיות והוא ההעמדה הדוביית הנה ראוי בעבורו בעת ההריון החוקנים הדקים (קאנון ג כא ב י).  וע"כ יקראו בני אדם היוצאים ממינם ברבוי הרשע דוביים וכו' וכן האיש הדובי (המבקש לרש"ט פלקיירא).