* 1, ש"ז, מ"ר דַּבְלוּלִים, — קצה חוטים בולטים מן קשר, מן מעדני המחצלת: מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משיחסם ויקנב ר"י אומר משיקשר ראשי מעדנין שלה היו דבלולין יוצאין הימנה כל שלצורך המעדנין טמאה כל שלא לצורך המעדנין טהורה (תוספתא כלים ב"מ, סוף ז).  מטה שנפחתו מעיין שלה ואין חבלים מחוברין לה וכו' היו דבלולין יוצאין ממנה הרי אלו טמאין מפני שהוא מחזירן (שם ט א).  טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות וכו' היו דבלולין2 יוצאין הימנה כל שכנגד השפה חיבור (שם ב"ב ו א).