*, לא נמצא.
— פֻע', *דֻּבְלַל1, בינ' מְדֻּבְלַל, מְדוּב-, שיש בו דבלולים, בולטים ויוצאים מחוץ לשורת השטח: הצמר המדובלל2 בבכור את שהוא נראה מן הגזה מותר ואת שאינו נראה מן הגזה אסור (בכור' ג ד). סוכה המדובללת3 ושצילתה מרובה מחמתה (סוכה ב ב). היה הסכוך מדובלל והוא הסכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה (רמב"ם שם ה). בכור שהיה בו צמר מדובלל ושחטו את שהוא נראה עמו מן הגיזה מותר בהנאה ואת שאינו נראה עמו והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו אסור (הוא, בכור' ג יב). ויהא הצמר המדובלל נבלל עם שאר הגיזה ואינו נראה כמפורש ממנו וכו' וניכר לכל שמדובלל מן הגיזה (רע"ב שם ג ד).
1 נגזר מהשם דבלול, ועי' לקמן.
2 כך הגרסה במשנה שבמשניות, וכן גרסת הערוך ערך מדבלל, וכן הרמב"ם (במקום המובא בפנים), וכן הרע"ב. ובנוסח' מדולדל. ואמרו בגמ' שם כו:: היכי דמי אינו נראה עם הגיזה א"ר אלעזר אמר ריש לקיש כל שעיקרו הפוך כלפי ראשו רב נתן בר אושעיא אמר כל שאינו מתמעך עם הגיזה. מכל זה מתברר היטב פרוש המלה מדובלל, שהכונה בה היא שנעקר ממקום שהוא מחובר בו ובולט ויוצא מחוץ לפני שאר השערות.
3 ושאלו בגמרה שם מאי מדובללת ופלגו רב ושמואל בפרוש מלה זו: אמר רב סוכה ענייה ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד. ע"כ. ואעפ"י שרב הוא בן סמך בפרוש המלים, מכל מקום כאן פרושו של שמואל יותר מכֻון לפי פרוש המלה של צמר מדובלל, וכמו"כ לפי הפרוש של השם דבלולים. וכן החליט הרמב"ם פרוש מלה זו כשמואל.