דָּבֵק, — א) פ"ע, בהפס' דָּבֵקָה, דָּבֵקוּ, עת' תִּדְבַּק, תִּדְבְּקִי, בהפס' בהוספת ן, תִּדְבָּקִין, תִּדְבְּקוּ, תִּדְבָּקוּ, תִּדְבָּקוּן, בכנ' תִּדְבָּקַנִי, — דְּבַק אֶל דָּבָר, בְּדָבָר, לְדָבָר, נאחז ונתחבר בו ע"י אמצעי טבעי באופן שאינו נפרש ממנו, ankleben (vn); coller; be glued: כאשר יִדְבַּק האזור אל מתני איש ירמ' יג יא. דָּבַק לשון יונק אל חכו בצמא איכ' ד ד. ואת כל דגת יאריך בקשקשתיך תִּדְבָּק יחזק' כט ד. בעורי ובבשרי דָּבְקָה עצמי איוב יט כ. דָּבְקָה עצמי לבשרי תהל' קב ו. תִּדְבַּק לשוני לחכי שם קלז ו. — ובהחלט: מפלי בשרו דָבֵקוּ איוב מא יה. — ודָבַק דבר בידו, בכפו, לקח הדבר ונשאר בידו: ולא יִדְבַּק בידך מאומה מן החרם דבר' יג יח. אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דָּבַק מאום איוב לא ז. — וידו אל החרב וכדומה, נגעה בה, אחזה בה: וַתִּדְבַּק ידו אל החרב ש"ב כג י. — ובמליצה, בטנו, נפשו דָּבְקָה לארץ, השפל עד לארץ מעֹני ולחץ וכדומה: למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו כי שחה לעפר נפשנו דָּבְקָה לארץ בטננו תהל' מד כה-כו. דָּבְקָה לעפר נפשי חיני כדברך שם קיט כה. — ומחלה, דָּבְקָה מחלה בפלוני, התחיל לחלות בה, התהותה בו ע"י נגיעה בחולה, התמידה בו המחלה ולא רפתה ממנו: והשיב בך את כל מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם וְדָבְקוּ בך דבר' כח ס. וצרעת נעמן תִּדְבַּק בך ובזרעך לעולם מ"ב ה כז. — ומעשה רע: לא אשית לנגד עיני דבר בליעל עשה סטים שנאתי לא יִדְבַּק בי תהל' קא ג. — והרעה, דָּבְקָה הרעה את פלוני, השיגה אותו, באה עליו, חלה עליו: ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תִּדְבָּקַנִי1 הרעה ומתי בראש' יט יט. — והרעב, דָּבַק אחריו, רדף והשיג אותו: והרעב אשר אתם דאגים ממנו שם יִדְבַּק אחריכם ירמ' מב יו. — ובהשאלה, דָּבַק בפלוני, התקרב אליו, היה עמו תמיד ולא עזב אותו: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וְדָבַק באשתו והיו לבשר אחד בראש' ב כד. — ואהב אותו, היה אתו תמיד בקשר ועשה כמעשיו: מן הגוים אשר אמר יי' אל בני ישראל לא תבאו בהם וכו' בהם דָּבַק שלמה לאהבה מ"א יא ב. כי אם שוב תשובו וּדְבַקְתֶּם ביתר הגוים האלה הנשארים האלה אתכם והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם ידוע תדעו כי לא יוסיף יי' אלהיכם להוריש את הגוים האלה מלפניכם יהוש' כג יב-יג. ותשק ערפה לחמותה (ותלך לה) ורות דָּבְקָה בה רות א יד. הלוא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תִדְבָּקִין עם נערתי שם ב ח. עם הנערים אשר לי תִּדְבָּקִין עד אם כלו את כל הקציר שם כא. וַתִּדְבַּק (רות) בנערות בעז ללקט שם כג. — ונפשו באשה, אהב אותה מאד: וַתִּדְבַּק נפשו בדינה בראש' לד ג. הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן פסח' מט.. — ובמלך, דָּבֵק בו, היה נאמן לו, לא בגד בו: ויעל כל איש ישראל מאחרי דוד אחרי שבע בן בכרי ואיש יהודה דָּבְקוּ במלכם ש"ב ב ב. — ובאלהים, דָּבַק בו, עבד אותו, שמע בקולו ושמר מצותיו: את יי' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תִדְבָּק ובשמו תשבע דבר' י כ. לאהבה את יי' אלהיכם ללכת בכל דבריו וּלְדָבְקָה בו שם יא כב. וַיִּדְבַּק (חזקיהו) ביי' לא סר מאחריו וישמר מצותיו מ"ב יח ו. ובשם אלהיהם (של הגוים) לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם כי אם ביי' אלהיכם תִּדְבָּקוּ יהוש' כג ז-ח. אחרי יי' אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תִּדְבָּקוּן דבר' יג ה. — *ודבק עם, התחבר עמו: וכי דרכו של בעז לדבק עם הנשים שבת קיג:. — ובמשמ' *נתקרב מאד לדבר: עד שדבקו כל החיל לאותה בירה ילק' בראש' קלג. — °והגיע, השיגו: דָּבַק דולקי וצדני ברשתו, עלי ללטוש מחרשתו, דרך קשתו קינה לת"ב, איכה אשפתו. — ובדברים לא בע"ח, בהמצוות, בהעדות, שמר אותן, קִיֵּם אותן: דָּבַקְתִּי בעדותיך יי' אל תבישני תהל' קיט לא. — ובנחלתו, שלא ימכרנה לאחרים: ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה אבתיו יִדְבְּקוּ בני ישראל במד' לו ז. — ב) *פ"י, חִבֵּר בדבק: שופר שנסדק ודבקו ר"ה ג ו. ודובקן2 בדבק ירוש' מגי' א עא ד. — ובמשמ' הקריב זה לזה: אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה ודובקין3 מטותיהן זו בזו שבת סב:. אתה הוא שדבקת זו בזו ערוך, ערך זה. — ובינו"פ *דובק, מי שהוא דבוק באחר: אוי להם לרשעים ודובקיהם ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם תנחומא בראש' כא. שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו פרקי דר"א לב. — ואמר המשורר: יד מי זה פה צוחקת, אל! ידך זאת הפליאה, אך בך נפשי דובקת אד"ס, שש"ק, האביב.
— פָעוּ', *דָּבוּק, דְּבוּקָה: יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה סוט' מב:. ואתם הדבקים בה' אלקיכם דבוקים ממש סנה' סד:. כשתי תמרות הדבוקות זו בזו שם. מפני שדבוקה (הכתנת התחתונה) בבשרי פסיק' דר"כ, שקלים. כתנות עור שהן דבוקין לעור מד"ר בראש' כ. אתה מוצא בלוט על ידי שהיה דבוק באברהם העשיר כמותו ילק' דבר' תתכ"ד. ועובר הרוח מתוך הכלי ההוא עם הזכוכית הנתכת והנמסת הדבוקה בקצה הכלי ההוא הנבוב חכמוני יצירה א.
— פֻע', דֻּבַּק, יְדֻבָּקוּ, — שחִברו והדקו אותם יחד: בצקת עפר למוצק ורגבים יְדֻבָּקוּ איוב לח לח. איש באחיהו יְדֻבָּקוּ (אפיקי המגנים) יתלכדו ולא יתפרדו שם מא ט. ישראל שמדובקין לחיי של עולם הבא ילק' דבר' תתכד. — ןבמשמ' °נמשך ואינו נפסק: וזה אשר תחשבהו מתנועע תנועה מדובקת הוא מחטא החושים וכו' להיות הגשם כולו גשם אחד ומדובק מו"נ א עג. כסגולות ההבדל וההשתתפות בקוים ובשטחים והיות קוים מדובקים וקוים בלתי מדובקים שם. הדברים שנמצא מציאותם מדובק כמו הגרמים השמימיים וכו' רלב"ג, מלחמ' ה' ו א ה. שהזמן בכללו הוא אחד ומדובק ואין בו רבוי בעצמו שם יא. כי לא יתכן שיהיה מהתנועות הנכרכות זמן מדובק נצחי שם. שיהיה הזמן החולף וכו' מתנועע נצחי הוא מתנועע בתנועה מדובקת שם. ואין תנועה מדובקת אלא הסובבת רשב"צ דורן, מג"א, חלק אלוה ממעל א.
— נִפע', *נִדְבַּק: בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד ומגעת עד פיסת היד יומא עב:. רות המואביה ששבה ונדבקה בבית לחם יהודה ב"ב צא:. וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה כתוב' קיא:. וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקב"ה לארבע רוחות העולם וכו' הלכו ונדבקו באותו פסח מד"ר שמות יט. כשם שהעמיד (הקב"ה) מלכים ונביאים וחכמים לישראל כך העמיד מאוה"ע ונדבקו מלכיהם וכו' של ישראל עם מלכיהם וכו' של אוה"ע תנחומא, בלק א. אם חפץ אתה להדבק באהבת חביריך הוי נושא ונותן בטובתו דרא"ז ב. — °וֹחלי נִדְבָּק, שטבעו להדבק מחולה לחולה: גם רוקו (של הזב) יזיק כי הזוב מהחליים הנדבקים ראב"ע ויקר' טו ח. כי הצרעת היא מהחליים הנדבקים מהחולה אל השלם שם יג ב. כי הראות באויר הדבר ובכל החלאים הנדבקים יזיק מאד וידביקם הריקנטי, וירא. — ובמשמ' °נמשך ומתמיד בלי הפסק: והתבאר שזאת התנועה היא נדבקת ואין תכלית לה שער השמים יג.
— פִע', * דִּבֵּק, — א) עשה שידבק, חִבֵּר: שופר שנסדק ודבקו וכו' דיבק שברי שופרות ר"ה ג ו. — ב) רדף אחריו: לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחר ודיבקו עד היכן עד שקשר עמו אהבה מד"ר בראש' כט.
— הִפע', הִדְבִּיק, — א) עשה שֶׁיִדְבַּק, במשמ' הפשוטה: ולשונך אַדְבִּיק אל חכך ונאלמת יחזק' ג כו. וְהִדְבַּקְתִּי דגת יאריך בקשקשתיך שם כט ד. הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת שבת ד.. כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור שם לה:. שהרתיח (את האלפס) ולבסוף הדביק פסח, לז.. הדביק מבפנים והרתיח מבחוץ וכו' הדביק מבפנים ואבוקה כנגדו שם:. מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד ב"ב יג:. — ובמשמ' הקריב, במוסר': כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הִדְבַּקְתִּי אלי את כל בית ישראל ירמ' יג יא. — ואת המחלה, הדביק בו את המחלה, גרם שתדבק, שתתהוה בו: יַדְבֵּק2 יי' בך את הדבר עד כלתו אתך דבר' כח כא. — ב) הִדְבִּיק אותו, הגיע אליו, השיגו, einholen; atteindre; reach anyone: וירדף אחריו דרך שבעת ימים וַיַּדְבֵּק אתו בהר הגלעד בראש' לא כג. המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם בית מיכה נזעקו וַיַּדְבִּיקוּ את בני דן שופט' יח כב. — והִדְבִּיק אחריו, רדף: וַיַּדְבִּיקוּ אחריו עד גדעם ויכו ממנו אלפים איש שופט' כ מה. וכל איש ישראל המתחבאים בהר אפרים שמעו כי נסו פלשתים וַיַּדְבְּקוּ3 גם המה אחריהם במלחמה ש"א יד כב. וַיַּדְבְּקוּ3 פלשתים את שאול ואת בניו ויכו פלשתים את יהונתן ואת אבינדב ואת מלכי שוע בני שאול שם לא ב. — והמלחמה הִדְבִּיקָה אותו, השיגה אותו, שלא יוכל להמלט ממנה: ויפנו (אנשי בנימין) לפני איש ישראל אל דרך המדבר והמלחמה הִדְבִּיקָתְהוּ שופ' כ מב.
— הָפע', הֻפע', הֻדְבַּק, מֻדְבַּק, — כמו פֻעל: יבש כחרש כחי4 ולשוני מֻדְבָּק מלקוחי תהל' כב יו. — ובהשאלה: ששון ויגון הודבקו מו"ק כה.
— נִתפ', *נִדַּבֵּק, מִדַּבֵּק, מִתְדַּבֵּק: ואין ארור מתדבק בברוך מד"ר בראש' נט. — ובמשמע' °לא מתחלק, נמשך ומתמיד ולא נפסק: וכמה ממנו מתדבק וממנו מתחלק כל מלאכ' הגיון, חכמה. זה אחר זה היו הזמן והתנועה בב"ת בכמות מתדבק ר"י אברבנל, מפע' ה' ח ג. והשנוי אשר בזמן הוא בהכרח מתדבק להיות הזמן מתדבק וכו' או שרצה באמרו מתדבק תמיד נצחי ר"ח קרשקש, אור ה' א יג. מצד מה שנראה מטבע החלוקה במתדבק ומטבע ההוספה במספר רלב"ג, מלחמ' ה' ו יא. ואמנם יקרה לו (להגשם) העדר התכלית מצד ההוספה או מצד החלוקה בכמה המתדבק לבד שם. סגולות השעור להיותו מתדבק ולזה יאמר בו רב ומעט מצד היותו ספירה ויאמר בו ארוך וקצר מצד היותו מתדבק שם. — והשתמשו במִדַּבֵּק במשמ' חולי שנדבק מאיש לאיש, כמו דְּבֵקִי שלקמן.
1 כמו יאהָבֵני וכיוצא בו, וכמו ילבָּשם, ויתבאר בחלק הדקדוק.
2 לא הכריעו חכמי הדקדוק מה מהותה של צורה זו במקום יַדְבִּיק, אם זו שארית מהצורה הקדומה ידבִּק, בחירק קצר בע"פ כמו בערב', או פשוט נולדה מפני הנטייה לקצור.
3 כמו וַיַּדְרְכוּ, ועי' הערה הקודמת, דעת חכמי הדקדוק שזו שארית מהצורה הישנה ידבִּק בחירק קצר בע"פ. וי"א כי זה נקוד מרכב, כדי להניח הברה בין וַיִּדְבְּקוּ ובין וַיַּדְבִּקוּ.
4 יש מגיהים חִכִּי.