°, ש"נ, — א) סגולת דבר שהוא מִדַּבֵּק, כמו דבק וכיוצא בו, דְּבֵקוּת הדבק, הרוק: אותות תגבורת הלחה הלבנה הוא לובן נוסף וכו' ורוב הרוק ודבקותו (קאנון א ב ב ז). — ב) עצם הפעולה להיות דָּבֵק בדבר, ובהשאלה, דבקות רוחנית ומוסרית: וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה (רמב"ם מעי' ח ז). ביחס הקנאה למלאכים שהם קדושי עליון ואין להם דבקות בחומר (מלמד התלמ', שבת שובה). כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהם אבל יבוא הזכר על איזו נקבה שימצא (רמב"ן בראש' ב כד). שהאיש הדבק באהבת השם כל זמן שהוא עומד בדבקות הוא באהבה שוה בשוה וכל זמן שתהיה זאת הדבקות אי אפשר שיקרה לו שום מקרה רע ממקרי המציאות הרעים (פי' משלי לזרחי' ברצלוני ה). כי אם עשה (משה) זה להיות המקום ההוא (הגבעה) נבחר לדבקות כי הלא משה היה תמיד דבק באלהים (ר"י אברבנל, בשלח ה). האמונה בש"י ובתורתו היא המביאה את האדם אל ההצלחה הנצחית ואל דבקות הנפש בדבר הרוחני (העקרים א כא). והנה חבב (האלהים) שיקום יצירו חצות לילה להתבודד עמו בדבקות (ר"א אזקרי, חרדים, התשו' ד). — ובכנ': לדת אברהם ודבקותו בשם יתעלה (הקד' ספר הישר, ספורים). הטוב המתמיד בכל מקום ובכל זמן הוא הטוב האמתי כפי דבקותו בעליונים (מלמד התלמ', שמות). השכל החמרי אשר באדם לפי דבקותו בחומר ראוי להמשילו בערפל ובחשך ובענן ובאש (שם, צו). כי הוא (משה) ע"ה לא יסיח דעתו אפילו רגע ואין לו מונע יפריד בינו ובין שלמותו ודבקותו במדרגתו עד שיצטרך אל דברים ותחבולות להכין עצמו שתנוח עליו הרוח (עבוה"ק לר"מ גבאי, סתרי התור' כו). — וכמו דבוק הירח בשמש: ומיד הוא (הירח בתחלת חדושו) שוקע לו ובא אחרי החמה להתגלגל כמוה ברקיע שמתחת על פי המסיבה המערבית ואז כבר נפרד לו מדביקותו אותה ועבר לפניה לצד המזרח (אלדבי, ש"א ב ד). — ובלשון החסידים, דבקות בשעת התפלה התאמצות במחשבה ובתנועות הגוף ובזמר כדי לרכז את כל כונתו להתפלה ולהתעלות אל האלהות: ובפרט בענין הכונה והדבקות שהמחשבה בורחת ממנו ואינו יכול לכוין דעתו (פלא יועץ, רדיפה). — ובמשמעה האמתית, דְּבקוּת הידים, משחק של נפתולים והאבקות: ואמרו רבים שהיה מקום ששם היו עושין האנשים גבורותיהם והיו שם שוחקים בכדור ובדבקות הידים (ר"י אברבנל, מ"א א). — ודבקות אות באות, ומ"ר: אמנם שאר דבקיות באות לאות זה אות נכרת אעפ"י שדבקה עם חברתה (אגר' ר"א בתשו' רלב"ח א).