°, ש"ז, —  מי שטבעו לדבר הרבה, מי שיודע לדבר יפה:  דברי התינוק ודברי מטורפי הדעת ומליצת הדברן ושירי המשורר (כוזרי ה ה). כי גדר האדם המודיע את שרשי יצירתו הוא החי הדברן (הגיון הנפש לבר חייא א).  והדברן אינו נאמר בכאן על מלול הפה וצפצוף הלשון כי אם על הכח המדע להבין דבר מתוך דבר ולהפריש בין טוב לרע (שם).  וקרא אותם לצים לפי שאין להם מין האנושית רק הדבור לא השכל וכן יאמר בלשון לעז דברן לפי שדבריו בלא שכל (מלמד התלמיד, קרח).  עשיתי בתים אלו על איש דברן וחשב שדיבורו יהיה למלאות חסרונו (אברהם גביזון, עמר השכחה).  והיה אצל המלך מליץ דהיינו דברן בעל לשון ומליצה שהיה יכול לדבר ולהמליץ דברי צחות נפלאים (ספןר' מעש' להר"ן עח.).