*, ת"נ, — אשה דברנית, אשה אוהבת לדבר הרבה, יודעת לדבר: לפי שהנשים דברניות הן (ברכ' מח:). — ואמר הפיטן: אפס הוד כבודה נאלמה דַבְּרָנִית, בשפל ישבה הֻתשה נחלשה גברתנית ר"א בר' שמעיה, סליח' יום ז. יצאנית ודברנית היתה אמנו חוה אשר ביום הבראה יצאה לאויר העולם1 ושמה למדבר פניה ללכת לקראת נחשים ולגלות לנו סתרי האל וסודותיו (זכות אדם 4). דברנית ובעלת לשון (רע"ב קדוש' ב ג). — ונפש דברנית, כמו דבָרית: וכאשר יגיעו לימי הבחרות תגבר ותראה חזקת הנפש הדברנית וכחה בפעולה (רשב"ג, תקון מד' הנפש). אבל הנפש הדברנית אשר יתיחד האדם בה משאר בעלי חיים היא עומדת לעולם אחר אבד האדם (אבר' בדרשי, חותם תכנית, נפש). בת דברי דברנית עם כל אדם (פענח רזא, אמור).
1 במקור המודפס הוכנסה כאן שורה שלמה שנשמטה מהערך 'דֶּבְרִי' שבטור הקודם ('עם היתה בהכנה רבה לקבל ההיזק הדבריי ר"י') — הערת פב"י.