1, ש"ז, בהפ' דְּבָשׁ, כנ' דִּבְשִׁי 2, — דבר מתוק מתהוה בגוף הדבורים מתמצית הפרחים שהם מוצצים ומפרישים מגופם בתוך הצוף בהכורת, Honig; miel; honey:  והנה עדת דבורים בגוית האריה וּדְבָשׁ (שופט' יד ח).  מה מתוק מִדְּבַשׁ ומה עז מארי (שם יח).  ותהי בפי כִּדְבַשׁ למתוק (יחזק' ג ג).  הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מִדְּבַשׁ ונפת צופים (תהל' יט יא).  אכל בני דְבַשׁ כי טוב ונפת מתוק על חכך (משלי כד יג).  — וצוּף דְּבָשׁ: צוּף דְּבַשׁ אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם (שם יו כד), ועי' צוּף.  — ובכנ' דִּבְשִׁי: אכלתי יערי עם דִּבְשִׁי (שה"ש ה א).  — וארץ זבת חָלָב וּדְבָשׁ, ר"ל פוריה, שיש בה כל טוב בשפע רב: וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב וּדְבָשׁ (שמות ג ח).  באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב וּדְבַשׁ וזה פריה במד' יג כז. כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב וּדְבַשׁ ואכל ושבע ודשן דבר' לא כ. ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב וּדְבַשׁ צבי היא לכל הארצות (יחזק' כ ו).  — דְּבַשׁ וְחָלָב, למושג המתיקות והנעימות היותר גדולה: נפת תטפנה שפתותיך כלה דְּבַשׁ וְחָלָב תחת לשונך (שה"ש ד יא).  — נחלי דְּבַשׁ וחמאה, במושג שפע הטוב: אל ירא בפלגות נהרי נחלי דְּבַשׁ וחמאה (איוב כ יז).  — הֵנִיקוֹ דְּבַשׁ מסלע, מצור, הספיק לו הטוב היותר גדול ממקום לא פורה: וינקהו דְבַשׁ מסלע ושמן מחלמיש צור (דבר' לב יג).  ויאכילהו מחלב חטה ומצור דְּבַשׁ אשביעך (תהל' פא יז).  — ומשל: דְּבַשׁ מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו (משלי כה יו).  אכל דְּבַשׁ הרבות לא טוב (שם כז).  — הֵלֶךְ דְּבַשׁ, עי' הֵלֶךְ.  — יַעֲרַת דְּבַשׁ, עי' יַעַר.  — *דְּבַשׁ תמרים: דבש תמרים ויין תפוחים (תרומ' יא ב).  (הנודר) מן הדבש מותר בדבש תמרים (נדר' ו ט).  — °מי דבש, משקה: ומי הדבש מחזק האצטומכא ואם יהיה מבושל יזיל השתן (מ' אלדבי, ש"א ה י ב).  מוכרי מי דבש יתנו (מכס) מכל שמינית ד' גדולים (פנקס קראקא שנ"ה, אוצה"ס ד).  ששם יושבים תמיד יהודים ושותים מי דבש הנקרא מעטה (בוחן צדיק, מכתב ו). 

דְּבוֹרָה.  — דֹּנַג.

הֵלֶךְ, הלך דבש.

חלה, חלות דבש.  עי' במקומו.

יַעַר.

*כַּוֶרֶת.

נֹפֶת.

צוּף.

רָדָה, רדה הדבש מן הכורת.

*שַׁעֲוָּה.