דִּגֵּל
*, פ"י, — דִּגֵּל דִּגּוּלִים בפלוני, רִמה אותו, täuschen; tromper; to deceive: אפילו אותם הדיגולים שדיגל יעקב באביו (מד"ר שה"ש ב ד).
— הִפע', *הִדְגִּיל1, — הדגיל לו בהלכה, נתוכח אתו: שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן (שבת סג.).
1 פרשו החדשים במשמ' רמה, כמו הקודם. אך אולי הוא סרוס מן ג'דל جدل בערב' במשמ' התוכח.