, פ"ע, בינ' דֹּהֵר, דֹּהֲרִים, — דָּהַר הסוס, רץ במהירות ובהגפת רגליו באדמה, galoppieren; galoper; to gallope: קול שוט וקול רעש אופן וסוס דֹּהֵר ומרכבה מרקדה (נחו' ג ב).  — ואמר המליץ: במדרגת הסוס הדוהר והצוהל היוצא לקראת נשק זכות אדם 12.  כל דוהר רץ ולא כל רץ דוהר (המליצה, שלמה בר"ש, בכר 15).  — כי מסתר קנה החורשה יצא אריה משחית איום ונורא מראהו וכו' והנה הוא מזנק בהשקט ובבטחה קופץ ודוהר וכונן צעדי אונו על העדר אשר ראה מעבר ליובל המים (א' מפו, אה"צ ד).  בעמק הנחמד ההוא ירוצון וידהרו אבירינו (שם).  — ובהשאלה גם לאדם, ואמר רסע"ג: דוהר גבורים יחדו דהרו נשק ושריונות חגרו (הור' הקורא 140).  דהרו לבוא בשלום (שם 141).  — ואמר הפיטן: דּוֹהֲרֵי דולקים ידובבו בקול, המוני המֻלה יהללו בקול (שחר' א' ר"ה, אדירי איומה).  אפוד בקרבנו ואיך נשאל באוב. לוחות בידינו ולא נשברו, לנו בנו נחמן למגדל עוז, ואם לא צהלו קולם ולא דהרו (ר' משולם בר"ש, שירה בגנות מו"נ).  — ובכנ': גבורי כח גדולה, דּהֵרוּהוּ בבית דגילה (שחר' א ר"ה, אאפיד).

— פע', דִּהֵר, ובהשאלה בכלל הריץ, שלח במרוצה גדולה: דִּהֵר בגוף אותותיו למענכם, סכך עננו עליכם (יוצר שבת וחוה"מ סכות, אפאר).  טסו אגפיו כנשר למהר, יעצו אביריו בחיל לְדַהֵר (יוצר ז פסח, אותותיך).  — ובהשאלה: דִּהַרְתָּ אור על ארץ, בהעבירך בוהו מארץ, ואין מלבדיך מבהיק פני ארץ (מחז' רומני יוה"כ, אהלת).