°, דווקן, מ"ר דַּוְקָנִים, לנק' דַּוְקָנִית, מ"ר דַּוְקָנִיּוֹת, —  א) ש"ז, מי שמדקדק, מי שמקפיד על כל דבר ודבר:  דווקנין תופסין אותו על שהוציא עצמו מן הכלל (רש"י ברכ' נ.).  אע"פ שתמצא כתוב במחזורים זכר לעולם בריתו הדווקנים אין אומרין אותו שהוא יתר (שבלי הלקט, ר"ה רז).  אלו שאומרים כן דווקנים הם כי כהן גדול ביוה"כ כמו שהיה אומר אנא השם בשם המפורש כן היה אומר לפני יי' בשם המפורש (שו"ת ריב"ש ריט).  —  ב) תזו"נ, דבר מוגה ומתוקן כל צרכו:  ורבנו שמשון גרס (בהמשנה) מה שבתוכו טהור וכתב שכן מצא בסדר משנה דווקנית (מהר"מ מרוטנ', אהל' ד ג).