פ"ע, עת' אָדוּץ, תָּדוּץ, עבר דַּצְתִּי 1, בינ' דָּצִים, דָּצוֹת, — קפץ קפיצה של שמחה, springen; sauter; to leap: בצוארו (של הלויתן) ילין עז ולפניו תָּדוּץ2 דאבה איוב מא יד.  — ומצוי שמוש זה בספרות: דָּץ יוצר ושמח במעשיו, בהביטו כי טוב פעליו (עבודה לר' יוסי בן יוסי).  אז בהר מור דָּץ יונת אלם, בקחתו איתן עולה שלם, גאה בחנו קח נא זה העלם תרומה לה' קדש (רשב"ג, סליח' ה עי"ת).  דָּץ לביא ופקח עיניו, והנה מיכאל לפניו (קינה על חרבן ביהמ"ק).  שש וְדָץ שלול נות בית, עודו צג בפרוזדור הבית (יוצר א שבוע', מן ההר). דָּץ הסוחר בראותו, כי נגמרה מלאכתו, כלולת מגדלים נאים, לפי ענין הבנאים (זמיר למוצ"ש, איש חסיד).  אתה גדלת ורוממת בנים להנק, כאשר ישא האומן את היונק, ולמה דודנים דצו לזנק, ואריה גורותיו לחנק (קנות לת"ב, ואתה אמרת).  יחדו בכל לבם דָּצוּ, לעשות רצונך רצו (סליח' ד עי"ת, איתן).  הודו לזכר קדשו מוחץ רהבים, כעל זאת דָּצוּ ושכחו אהובים (אחשבה לדעת, זול' שבת בראש'). עלצו הבנות כנוסות וארוסות, לאבחת חרב לקדם דצות וששות, דמם על צחיח סלע לבלתי הכסות  (קנות לת"ב, אמרתי שעו).  כצפעוני נושכים ומוחצים, לרע רצים ולאיד דָּצִים, מדנים בין אחים מנצים (יוצר א' שבוע', אטום שפתיך).  דַּצְתִּי בלובש אפוד וחשן המשפט אשר בם הוחק שמי לזכרון (מוסף א ר"ה, אפחד במעשי).  — ופועל דָּצוּי, שש ושמח: ברבוע תשיב במצוי, במקרא משלש בפצוי, אחר גמר מצוי אכול דָּצוּי ורצוי (סליח' מנח' יוה"כ, לך ה' הצדקה). 

— הִפע', °הֵדִיץ: בבואך לְהָדִיץ דאבי, מלל פצת להיטיבי (יוצר שחוה"מ פסח, אלה).