1 בארמ' דַחֲוָן: ובת טות וְדַחֲוָן לא הנעל קדמוהי דני' ו יט,  כך למערבאי ולמדנחאי דַהֲוָן בהא.  ופרשו רבים מן המפרשים חדוה.  ומנחם אמר: פתרונו לפי ענינו מיני זמר הוא.  ע"כ.  וכן רבים מהקדמונים.  אחרים פרשו מזון, וקצת החדשים פלגשים.   אך כבר אמר דונש: ונודע כי דחון בספר תוספתא כשלחן דונש על מנחם, ערך דחון, וכן הרד"ק בשם יש מפרשים.  וכן ר"ת בהשגותיו: אמנם בלשון תוספתא הדחונות מענין השלחנות.  וכבר העיר פלישר בהערות ללוי כי נגזר מן השרש דחא, דחו دحا, دحو בערב', שמשמש במשמ' פשט, פרש, שטח, וכמו שלחן מן שלח במשמעה זו.  וכאן הכונה השלחן הערוך ברוב פאר לפני המלך.

2 בנוסח' כתוב החזיונות, ובתוספתא כ"י הוצ' צוק"מ הרחויונות.  אבל, כבר הביא הרד"ק בשם התוספתא הדחוונות של בעלי בתים, ואין ספק בדבר שכונתו היא לתוספתא זו, והוא הוא מה שהזכירו דונש ור"ת, והגרסה הרחויונות של הוצ' צוק"מ היא האמצעית בין הגרסה האמתית דחוונות ובין הגרסה המשובשת לגמרה חזיונות, וכבר העירו ע"ז בספרי השנה של בריל Brülls Jahrb. VII, III, והתוספתא בעצמה מעידה על זה שהוא כלי שעומד בחדר קבלת האורחים (טרקלין), ואינו משמש לאכילה אלא שלפעמים בעלי הבתים אוכלים עליו.  וכבר העיר על זה קוה' בעה"ש.