*, ת"ז, לנק' דְּחוּסָה, מ"ר דְּחוּסִים, דְּחוּסוֹת, — דָּחוּס בדבר טעון הרבה, שיש עליו הרבה מאותו הדבר beladen; chargé; crowded:  מה הדס זה דחוס1 בעלים אף לאה דחוסה בבנים  (מד"ר ויקר' כג).