פ"י, עב' דָּחִיתִי, דְּחִיתָנִי, עת' אֶדְחֶה, צווי דְּחֵה, מקור דָּחֹה, דְּחוֹת, פעו' דָּחוּי, דְּחוּיָה, — א) נגע בדבר בכח והניעו וסלקו ממקומו, stossen ; pousser ; to push: דָּחֹה1 דְּחִיתָנִי2 לנפל ויי' עזרני תהל' קיח יג. יהיו כמץ לפני רוח ומלאך יי' דּוֹחֶה3 שם לה ה. שמרני יי' מידי רשע מאיש חמסים תנצרני אשר חשבו לִדְחוֹת פעמי שם קמ ה. דחאו (את השעיר המשתלח) ולא מת מהו שירד אחריו וימיתנו תוספתא יומא ד יד. יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת סנה' קז:. — ועבר נסתרת בכנוי *דְּחָאָתוֹ : אם מעצמו נפל הרי זה גט אם הרוח דחאתו אינו גט גיט' ו ו. — ופעול, דָּחוּי, דְּחוּיָה : כקיר נטוי גדר הַדְּחוּיָה תהל' סב ד. — ואמר הפיטן : נתץ קיר נטוי וגדר הַדְּחוּיָה, לדורות למד נהות נהי נהיה קינ' לת"ב, איכה את אשר. — *דָּחָה אותו בקנה, בקש, השתמש בתשובה שאין בה ממש : ראה (ר"ג) תלמידיו מסתכלים זה בזה אמר להם קשה בעיניכם שדחיתי את אויבי בקש במקור נדפס "קקש" חול' כז:. לאחר שיצא (הגוי מבית מדרשו של ריב"ז) אמרו לו תלמידיו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר תנחו' חקת כו, מד"ר במד' יט, ועי' קש. — ובכלל °תשובה על דברי חברו: ולא תדחני לומר כי אלה הקבוצים כלם רומזים לציאת הנשמות מגיהנום מכת' ר"י אלורקי לדון שלמ' הלוי, ומצוי בספרות. — °כח הדוחה, הכח הדוחה את פסלת המזון החוצה: כח הזן הוא הכח המעמיד הגוף במזג שוה ומושך אליו מה שיאות לו ודוחה מעליו מה שיזיקהו והרופאים חלקוהו לארבעה כחות והם כח המושך וכח המחזיק וכח הדוחה רוח חן ב. לפי שכל צומח יש בו כח מושך המזון אליו ואח"כ כח מחזיק ואח"כ כח מעכל מה שהחזיק בו המחזיק אחר כן דוחה ידחה מותריו והדוחה הוא המשרת אשר אין משרת אחריו מאזני צדק, אלגזלי 39. — ובמשמ' * הכריחו באמצע מן האמצעים להעתק ממקומו וללכת למקום הרצוי: תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס שבת יח ב. — וגרש אותו: חבר ונעשה גבאי דוחין אותו מחבירותו תוספתא דמאי ג ד. בראשונה היו אומרים חבר שנעשה גביי דוחין אותו מחבורתו חזרו לומר כל זמן שהוא גביי דוחין אותו מחבירתו יצא מגבייתו הרי הוא כחבר ירוש' שם ב כג.. — ב) * בהשאלה, גרש דבר מהדברים שהיה צריך להיות, שלא יהיה, בטל את כחו: אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקת דמו וכו' פסח' ו א. זהו החליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב סוכ'  ה א. חביתי כהן גדול לישתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת טוחנן והרקדן אינן דוחות את השבת מנח' יא ג.בא הכתוב ללמדך על רציחה שתדחה את העבודה שיהיה בדין ומה אם שבת שעבודה דוחתה אין רציחה דוחתה עבודה שהיא דוחה את השבת אינו דין שלא תהא רציחה דוחתה מכי' משפט' ד. פסח שני דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה ר"י אומר אף דוחה את הטומאה וכו' מפני טומאה דחיתו ויעשה בטומאה יומא נא.. כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה יבמ' כ:.  גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה יומא פו:.  טומאה דחוייה היא בציבור סנה' יב:.  ואיננו משגיח בסבות הטבעיות והמקריות וידע כי רעתם דחויה ממנו כוזרי ה כ.  — *דחה נפש מפני נפש, לא השגיח בהאחד והרע לו מפני טובת חברו: האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה (של האשה) קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש אהל' ז ו, ר"ל אין רשות להמית את הילד כדי להציל את אמו.  אמר להם (נבוכדנצר לסנהדרי גדולה) וכו' יהויקים מלך מרד בי תנו אותו לי ואני אלך וכו' אמר להם (יהויקים) כך עושים דוחים נפש מפני נפש מד"ר בראש' צד. מה  עבודה זרה מיוחדת שהיא מטמאה את הארץ ומחללת את השם ומסלקת את השכינה ודוחין בה את הספק כל שכן לפיקוח נפש שידחה את הספק ירוש' סנה' ח כו ג.  — ג) *בחשבונות הזמנים, המועדים והחגים, דחה את החג ליום אחר, לא עשהו ביום הקבוע מפני סבה מן הסבות: אמר ר"א בי רבי צדוק אנו היינו מבני סנאה בן בנימן וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת ירוש' שקל' ד מז ד.  תשעה באב שחל להיות בשבת היה ודחינוהו לאחר השבת מגי' ה:.  ודרך התיקון הוא על ענין זה אם יהיה מולד שאינו ראוי דוחין אותו אל היום הראוי אשר לפניו ר"א בר חייא הנשיא, העבור ט.  ומפני זה נצטרך לדחות (מולד) השנה הזאת מיום ב' ליום שלאחריו שם.  מפני שאינו ראוי לקבוע ראש השנה והוצרכת לדחותו ליום שני שם.  ואתה דוחה את הקיבוע מי"ח ולמעלה מיום הראוי שם.  אם היתה שנה פשוטה דוחין את ראש החדש ואין קובעין אותו בשלישי בשנה זו אלא בחמישי בשבת רמב"ם קדוה"ח ז ד.  לפיכך אם יהיה מולד ניסן בי"ג שעות ותרמ"ב חלקים צריך לדחותו ליום של אחריו שאם לא תדחהו יבוא מולד תשרי בי"ח סמ"ג מ"ע, סי' מז.  — ודחוי, דחויה, דחויות: וידיעה זו תתבאר אחר ידיעת הדחויות וענין הדחויות המולדות הדחויות כי כשיצא מולד שנה מן השנים כעין אותו מולד יהיה דחוי ולא יהיה ראש השנה באותו יום ר"מ במז"ל, חשבון העבור ו, בס' ד"ח.  

— נִפע', נִדְחָה, — שדחו אותו: ברעתו יִדָּחֶה רשע משלי יד לב.  לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה יִדָּחוּ ונפלו בה ירמ' כג יב.  — ואמר בן סירא: עשיר נמוט נסמך מרע ודל נמוט נדחה מרע ב"ס גני' יג כא.  — °ובמשמעת התרחק מעל אדם, הניחו במנוחה: כותב לה כדי שתדחה מעלינו רגמ"ה ב"ב קנג..  וראה אברהם כנענים ויתר האומות מחזיקים בארץ חשב שזה בסבת עון יגרום להדחות מעליה נוה שלום א ד.  — *ובהשאלה: הואיל ונדחה (החג) ידחה מגי' ה:.  רבי אומר אומר אני הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה שם ד:.  אלא כל הנדחה ידחה ליום הכניסה שם.  איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נידחין לפסח שני פסח' סו:.  ואין לך קטנה שנדחית מפני המים סוט' יו:.  בעלי חיים אינן נדחין יומ' סד..  כל דחוין הואיל ונדחו נדחו שם.  וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחת מפניו ברכ' סד., ר"ל כל מי שנסוג לאחור ברצונו מפני המקרים הרעים ונותן להם לעבור וממתין בארך רוח, סוף שהשעה נדחה מפניו, ר"ל הזמן הרע עובר והוא משיג מטרתו.  — °והטענה נדחתה: ולזה נדחית מעליו טענתו וענתה בו צדקתו נוה שלום א י.  — °ובקביעות הזמנים וכדומה: מפני שמולד השנה  הבאה אחריה נופל מי"ח שעות ולמעלה מיום ה' ונדחה אל יום ו' ר"א בר חייא, העבור ט.  אם יום שלאחריו אד"ו הרי זה נדחה לשל אחריו ויהיה ראש החדש קבוע בשלישי מיום המולד רמב"ם קדוה"ח ז ג.  ואם יהיה יום של אחריו מימי של אד"ו הרי זה נדחה (יום ר"ח) לשל אחר אחריו סמ"ג מ"ע מז.  נהגו לדחות אותה הפטרה של חתן שלא מצינו לה לא כתובה ולא שנויה מפי רבותינו לפיכך נדחית מפני הקבועות השנויות מעש' הגאונ', שו"ת ר' משול' מגנצא נז.  

— פֻע', דֹּחָה, —  כמו נפעל: שם נפלו פעלי און דֹּחוּ ולא יכלו קום תהל' לו יג.  

—  הִפע', *הִדְחָה: אין לך גדולה שמדחת את המים ואין לך קטנה שנדחית מפני המים סוט' יו:.  על כל המתים כולן מדחה מטתו ה"ז משובח מו"ק כב..