*, דְּחִיָּה, ש"נ, מ"ר דְּחִיּוֹת, — א) שה"פ מן דָּחָה: ומאימתי מטמא (שעיר המשתלח) בגדים משיצא חוץ לחומת ירושלם רבי שמעון אומר משעת דחייתו לצוק (יומא ו ו).  מניין שטעון (הנסקל) דחיה (ירוש' סנה' ו כג ג).  מניין שבדחייה ת"ל ירה ומנין שבסקילה ת"ל סקל ומנין שבסקילה ובדחייה ת"ל סקל יסקל או ירה יירה ומנין שאם מת בדחייה יצא ת"ל או ירה יירה (גמ' שם מה.).  ואמנם פעלו (של כח המעכל) במותרות וכו' או יקל בשולם להדחות מהאברים הנעצרים מהם בדחייה הדוחה בדקדוק עצמיהם (קאנון א א ו ג).  או מזג קר מונע העכול והדחייה או חולשה באצטומכא (שם ג יד ג א).  וזו היא דחיית השמאל (בעל הנפש להראב"ד כד).  כי יהיה להם תמיד תוחלת ממושכה היותר נאות להם בדחיות שאתחבל  להמשיך ולדחות (פענח רזא, לך לך).  פעמים רבות נתרעם שמעון עם קרוביו וקרובי ראובן מדחיותיו וחלה פניהם שיגמרו פשר שכירות המרתף (שו"ת שמש צדקה ב).  — ב) בטול כח של חובה מן החובות לזמן מה, Einstellung; suspension: שעיקר דחייתן שבת (ירוש' שבת יט יו ד). — ג) °אחור דבר לאחרי זמן מה, Aufschub; ajournement; adjournment, בחשבון הזמנים, בקביעות החדשים, המועדים וכדומה: ועיקר שאר הארבע דחיות אלו הוא זה העקר שאמרנו שהחשבון הזה במהלך אמצעי (רמב"ם קדוה"ח ז א).  יש שם סימנין שתסמוך עליהם כדי שלא תטעה בחשבון סדור חדשי השנה והן בנויין על עיקרי זה החשבון והקביעות והדחיות שביארנו דרכם (שם ח י).  בספר רבינו משה לא הזכיר כל עיקר דחיות דניסן ופי' טעם דחיות דתשרי לפי חשבון הזה הוא קיבוץ הירח והשמש בהילוכם לא במקומן האמיתי לפיכך עשוי יום קבועה ויום דחייה כדי לפגוע ביום קיבוץ האמיתי (סמ"ג מ"ע, מז).  — ומשל: דחית דבר אינו בטול דבר (ב"ז, מלון גרמ' עברי, ערך אויפשיעבען).