דִּיּוּר

°, ש"ז, מ"ר דִּיּוּרִים, — כמו דִּירָה: אבל מדברי סופרים אסור לשכנים לטלטל ברשות היחיד שיש בה חלוקה בדיורין עד שיערבו כל השכנים כולן מערב שבת (רמב"ם ערוב' א ב).  ראובן ושמעון בני אברהם ויצחק קנו יחד בשותפות חזקת בית אחת המוחלקת לשני דיורים (שו"ת שמש צדקה, חו"מ י). 

חיפוש במילון: