*, ש"נ, מ"ר דִּיצוֹת, — שמחה, ששון, Freude; joie; rejoicing: אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רנה דיצה חדוה (כתוב' ח.).  וערב לו קילוסן והרבה להן בדיצה וכו' לאחר זמן הכעיסו אותו ומעט להן בדיצה (מד"ר בראש' י).  — ואמר הפיטן: לי שת מועצות, לדוץ בְּדִיצוֹת, לא עשה קצות, ארץ וחוצות (יוצר א שבוע', אדון אמנני).  העתר נא ורצה לקרא לעמוסיך, לך אכול ושתה בְּדִיצָה לחמך ועסיסיך (סמא"צ, סליח' נעילה, ידידך מאמש).  את חג המצות, תחוג בְּדִיצוֹת, ברחובות וחוצות (קובץ אגרות, בוקסטורף 25.).