ש"ז, מ"ר דְּיֵקִים, —  חומה שבונה האויב הצר על העיר שיוכל משם להתבונן אל תוך העיר ולירות חצים אל תוכה, Belagerungswall; mur érigé par les assiégeants; wall cast up by besiegers:  בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחנו עליה ויבנו עליה דָּיֵק סביב ותבא העיר במצור (ירמ' נב ד-ה).  קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלם ונתתה עליה מצור ובנית עליה דָּיֵק ושפכת עליה סללה (יחזק' ד א-ב).  ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סללה ובבנות דָּיֵק  להכרית נפשות רבות (שם יז יז).  לשום כרים על שערים לשפך סללה לבנות דָּיֵק  (שם כא כז).  ונתן עליך דָּיֵק  ושפך עליך סללה והקים עליך צנה (שם כו ח).  דיק והוא המגדל הגדול שעושים מעצים נגד העיר לכבשה (ר"י אברבנאל, מ"ב כה).  אם יש בה (בהעיר) עץ גדול לבנות דייק להלחם  (פענח רזא, שלח).  — ואמר הפיטן: ערים בצורות תפוש, דָּיֵק  וסולל שפוך, ארזי לבנון כרות (קינ' לת"ב, ציון גברת).  — ובמשמ' סֹלְלָה, גבה שמעמידים עליו את הכרים, האילים, המקלעות:  והרומאים אז מחוץ לעיר מיסדים מקום מחניהם סביבות החומה כרצונם ובונים להם מקומות למצור ודיקים להושיב אילי הברזל (יוביפון פב).