*, ש"ז, מ"ר דִּירִים, — מקום בנוי ישמרו בו הצאן, העצים וכדומה: היה דיר או סחר או מוקצה (ערוב' ב ג).  הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה (ב"ק ו א).  הכל נכנסים לדיר להתעשר (בכור' ט ד).  כיצד מעשרן כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן וכו' ומונה בשבט (שם ז).  עצמות שנמצאו בדיר העצים שהם טמאים (עדי' ח ה).  בלישכת דיר העצים היה הארון גנוז (ירוש' שקל' ו מט ג).  לשכת דיר העצים ששם כהנים בעלי מומין עומדין ומתליעין בעצים (יומ' טז.).  אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהן אוד (ביצה לג.).  פעם אחד מצאו עצמות בלשכת דיר העצים ובקשו לגזור טומאה על ירושלם (זבח' קיג.).  קרא לתשיעי עשירי ונשתייר עשירי בדיר התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר (בכור' נט.).  לא יאמר אברור עשרה ואכניסם לדיר ואטול מהם אחד והשאר פטורין אלא כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל מהם אחד (שם:).  — ואמר הפיטן: פנת מגדל עדר עופלה כשחרורי קדר, צפה להדרה בהדר, היות סֻכה וגדר, קנין צאן דִּיר, אשר נזרה להעדר (יוצר ב סכות, אנא תרב).  — ומ"ר: דִּירִים: כאימרא כדירין כעצים כאישים כמזבח (נדר' א ג).  אימרא לאימרא כאימרא דיריים לדיריים כדיריים וכו' (תוספתא שם א ג).