°, ש"ז, מ"ר דַּיְקָנִים, —  א) מי שמדיק בדבר:  דייקנים במאכל (רש"י נדר' מט:).  סופרים דייקנים עושים חטר לגגו של חית (סמ"ג מ"ע כה).  — ב) מדקדק:  וכן אמרו הדייקנים כי דגשות אשה בעבור נון מלשון אנוש לזכר (ר"י קמחי, ספר הגלוי צו).  — ג) מי ששומר לעשות כל דבר במועד הקבוע בכל הדקדוקים והפרטים, pünktlich, נהוג בדבור העברי בא"י.