, פ"ע, — דָּלַף הגג, הבית, פלשו מי הגשמים דרך הסדקים הדקים שבגג, בכותל, tränfeln dégauter; to drop: בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים יִדְלֹף הבית (קהל' י יח).  — °והכלי: דברים הלחין המשוכין שטופלין בהן הפטסין של מים כדי שלא ידלוף הכלי הרי הן בגופו של כלי (רמב"ם כל' כ ד).  — ובהשאלה, דלפה העין, זלגה דמעות: מליצי רעי אל אלוה דָּלְפָה עיני (איוב יו כ).  דָּלְפָה נפשי מתוגה (תהל' קיט כח).  מחאת עין תדלוף דמעה מחאת לב תוציא חמה (ב"ס, תרג' ב"ז כב).  — ואמר הפיטן: נפשי אויתיך, ורוחי לך שואפת, ונגדי שויתיך, למול עיני נוטפת, ויום צר קויתיך, בעין לך דּוֹלֶפֶת, לעומתי מצאתיך, זרוע עוז נחשפת (סמא"צ, סליח' צו"ג, רחמיך).

— פִע', *דִּלֵּף, — טפטף (דם הוסת וכדומה): א"ר שימי בר חייא מדלפת אינה כרואה (נדה י:).

— נִפע', °נִדְלַף, — נעשה דולף: על זאת כל לב מגֵו נשלף, ומקום עפעף נזרם וְנִדְלַף, בליל כל ששון לקינים נחלף (ערב' לת"ב, על ליל חרבן).  שהניחם (החטים) במקום נאמן תחת התקרה אלא שנדלף הבית על החטים (שו"ת תורת אמת עז).  — והדבר שדלף: שמאי אומר הוכשרו ביין הנדלף מהן על גביהן (רש"י שבת טו.).  — והדבר שעליו דולף הדלף: דהניחה במקום שהמים באים על הצמר וכו' שנדלפה הצמר בדלף טורד (שו"ת תורת אמת עז).