1, — א) פ"י, עת' יִדְלֹק, דָּלַק בדבר, האחיז בו את האש, הבעירו, brennen; bruler; burn : והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וְדָלְקוּ בהם ואכלום (עובד' א יח). — ופעול *דָּלוּק, שהאש אחוזה בו: נר הדלוק במסיבה וכו' מותר להשתמש לאורה (שבת קכב.).  וכשבא (האדם) לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יה"ר שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן (שם קיט:).  כשהוא זורק למערכה דלוקה הוא זורק או למערכה שאינה דלוקה הוא זורק (זבח' סב:).  — ב) פ"ע, עת' יִדְלַק, דָּלַק הַנֵּר, היתה האש אחוזה בו ופעלה פעולתה: נכנס (הכהן) ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין וכו' ומניח את המערבי דולק (תמיד ו א).  עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו (ברכ' נג.).  ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין וכו' והיה נר מערבי דולק מכאן ואילך פעמים דולק ופעמים כבה (יומא לט.).  — ועצם האש: מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק (תענ' כה:).  מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי (שם ז.). — ובמשמ' נאחזה בו האש, התחיל לבער ודלקו: המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו ר"י אומר ישלם מה שבתוכו (ב"ק ו ה).  גמל שטעון פשתן והוא עובר בר"ה ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני (שבת כא.). — ובהשאלה, שפתים דֹּלְקוֹת, מדברות דברים חמים מאד: כסף סיגים מצפה על חרש שפתים דֹּלְקִים ולב רע (משלי כו כג). — דָּלֵק, דְּלֵקִים, כמו דֹּלֵק: שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת (ירוש' שבת ב ד ג) .  קירבי דגים כל זמן שהן דליקין אין ריחן רע כבו ריחן רע עיטרן בין כבה בין דלק ריחו רע (שם ד).

— נִפע', *נִדְלַק, יִדָּלֵק, — שנאחז בו האור, נשרף: בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים כולם ידלקו (ערלה ג א).  האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד ומשער הנזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק (שם ב).  מה קוצים מיוחדין שדרכן לידלק אף אין לי אלא דברים שדרכן לידלק (ירוש' ב"ק ד ה ג).

— הִפע', הִדְלִיק, — הִדְלִיק האש, עשה שתדלק, האחיזה בדבר, anzünden; allumer; kindle : הרבה העצים הַדְלֵק האש (יחזק' כד י).  עובד כוכבים שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל (שבת טז ח).  ומניח את המערבי דולק שממנו היה מדליק את המנורה בין הערביים (תמיד ו א).  המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה וכו' המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו (ב"ק ו ה).  במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן וכו' אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת (שבת ב א-ב).  ישראל שהדליק מן הגוי וגוי שהדליק מן ישראל מברכין עליה (תוספתא ברכ' ו ז).  שש תקיעות תוקעין ע"ש וכו' שלישית להדליק את הנר (שבת לה:).  ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה  (שם כא:). — ובהשאלה: הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין יַדְלִיקֵם (ישע' ה יא).

— הֻפע', °הֻדְלַק, — שהדליקו אותו: אור שהודלק בשבת לחלה ולחיה (רמב"ם שבת כט ג).