ב. דָּמַם

°, פ"י, פעו' דָּמוּם, דְּמוּמֵי, — שמשמיע קול דממה: להשמיע רנן מדּמוּמי קול (יוסי בן יוסי, מלכיות). אז היתה חנית סכו בועודי ועד בהוגי המֻלה בִּדְמוּמֵי דקה (יוצר א' סכות, אז היתה).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים