1, פ"ע, — דָּמְלָה האדמה, וכדומה, היתה יבשה וקשה ומקומטה מצמא, מהעדר מים, vertrocknen; dessécher; become parched: גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב דָּמְלוּ2 בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל3.
1 בערב' דַ'בַל ذَبَل אלנבאת, נכמש ונבל הצמח, ודַ'בַל שפאתה ולשאנה מנ עטש, יבשו ונשתו שפתו ולשונו בצמא.
2 עי' הערה לקמן.
3 זהו הפסוק בנחום א ד, רק ששם כתוב אֻמְלַל בשן וכרמל במקום דמלו. והנה כבר הרגישו החדשים כי כפל זו המלה בעצמה, אמלל, בתחלת חצי הפסוק ובסופו שהוא לא לפי טבע המליצה העזה של נחום, נותן מקום לחשד כי יש כאן שבוש באֻמלל הראשון או השני. ומלבד סגנון המליצה, יש ראיה יותר חזקה שנשתבש הכתוב והיא סדר אלף בית של פסוקי משא זה: א-ב בפסוק ג: יי' א'רך אפים, יי' ב'סופה ובשערה דרכו. ג' בתחלת פסוק ד: ג'וער בים ויבשהו. ה-ו בפסוק ה: הרים רעשו, ו'תשא הארץ מפניו. ז-ח בפסוק ו: לפני ז'עמו מי יעמוד, ח'מתו נתכה כאש. ט-י בפסוק ז: ט'וב יי' וכו', וי'דע חסי בו. ובין אות ג ואות ה חסרה אות ד. אין ספק איפוא, כי החצי השני של פסוק ד המקביל לגוער בים צריך להתחיל באות ד, במקום שהוא מתחיל באות א, בהמלה אֻמלל. ולכן כבר הגיהו החדשים הגהות מתחלפות. והנה ההגהה היותר זרה היא של ביקל Biekell Herb. Metrik, ZDMG, 1880 דָצֻק בשן וכרמל. מלשון ערבית דצק دصق, שבר, מפני שהשבעים תרגמו במלה שר"ל שבר, ועל סמך זה החליט ביקל כי צריך להוסיף שרש זה במלון לשון העברית Diese Wurzel ist also dem hebr. Lexikon zuzufügen. אך שרש זה אינו משמש בערב' אלא לשבירת זכוכית וכדומה, ואין בו כלום ממשמעת יבשת האדמה או כמישת הצמח ונבילתו. הגהות אחרות הן: דאבו, דֻּכאו, דלו. אך הקושי בכל הגהות הללו הוא שכל המלים האלו אינן דומות כלל בצורתן להמלה אֻמלל, וקשה לשער איך נתהותה מהן זו המלה, ואם אמנם על כרחנו אנו צריכים לגזר כי יש פה שבוש, הואיל וחסר הסוגר באות ד המחויב לפי סדר אלף בית של כל המשא הזה, עכ"פ אין אנו רשאים להגיה אלא כמה שמוכרח לפי הצרך, והגהה שלפיה היתה ההשתבשות טבעית. ולכן צריך למצא פעל שמתחיל באות ד, ושמשמש במשמ' יבשת האדמה וכמישת הצמח, ומלבד זה שתהיינה העין והלמד שלו אותם שבפעל אמלל, או לפחות דומות להן. ופעל כעין זה יש בלשון ערב' והוא דַ'בַל ذَبَل, במשמ' הרשומות בהערה שלפני זו. ודבר ידוע הוא כי האות ד העברית באה גם במקום ד د וגם במקום ד' ذ בערבית, עי' למעלה בהערה לאות ד. ל"פ בשני אלה השרשים אותה בעצמה, ל, רק ע"פ כאן ב ושם בשרש אמל הוא מ. והנה יכלנו באמת לאמר כי היה גם בעבר' השרש דבל, והיה כתוב דבלו בשן וכרמל ונטשטש קצת הכתב ונשארה רק הבבואה של האותיות, ומפני שבכתב הדעץ האות ד דומה הרבה להאות א, והאות ב להאות מ נדמה לו להמעתיק כי גם פה כתוב אותו הפעל אמל שכתוב מיד אחריו. ואעפי"כ יותר נראה לי כי הפעל בעברית במשמ' זו היה לא דבל ע"פ ב, אלא דמל ע"פ מ, כמו שהוא ידוע כי שתי אותיות אלה מתחלפות תדיר בשתי הלשונות זו במקום זו, ולכן היתה ההשתבשות עוד יותר טבעית עם אמלל, כי רק בבואת האות ד, שהיא דומה מאד להאות א בדעץ השתבשה. ויש סמך לדבר כי בעבר' היה שרש דמל מפני שבעברית שמשו שתי האותיות מל למושג של כמישת הצמחים, בהשרשים מלל, אמל, קמל אעפ"י שגם הצרוף בל שמש במשמ' זו , בשרש נבל.