, — א) פ"ע, דעכה האש.  דעך הנר הדֹלק, נתמעטה ונפסקה הלהבה וחדלה מהיות דולקת עד שכבתה, erlöschen; s'éteindre; be extinguished: גם אור רשעים יִדְעָךְ ולא יגה שביב אשו אור חשך באהלו ונרו עליו יִדְעָךְ (איוב יח ה=ו).  אור צדיקים ישמח ונר רשעים יִדְעָךְ (משלי יג ט).  מקלל אביו ואמו יִדְעַךְ נרו באישון חשך (שם כ כ).  —  ובמליצה בהשאלה במשמ' מת, נהרג, נשמד: יחד ישכבו בל יקומו דֹּעֲכוּ כפשתה כבו (ישע' מג יז).  — °דעכה שלהבת הטבע, ר"ל חם התאוות: ולמי שארכו לו השנים עד שתדעך שלהבת הטבע ולהבו ואז לבו דואג בקרבו (מנח' קנא' לאבא מארי מכת' צה).  — ופָעוּל °דָּעוּךְ, דְּעוּכָה: וכל מה שמאריכים להם ומרבים טובם הוא להשמדם עדי עד כי תהיה נשמתם דעוכה הרבה ואובדת לעד (ר"מ אלשיך איוב כא יז).

— נִפע', נִדְעַךְ, נִדְעֲַכוּ, — למשל המים בעת החם הגדול, נתיבשו, נשתו: בעת יזרבו נצמתו (הנחלים) בחמו נִדְעֲכוּ ממקומם (איוב ו יז).  — והצמח, נפסק לחו ואִבו: נצר חמס לא ינקה בו ושרש חנף על שן סלע כקרדמות על גפת נחל לפני כל מטר נדעכו (ב"ס גני' מ יה=יו).  — והאור כהה: וכדשאים למול ארזי לבנון וכאזוב נגד רום תמרים, וכדמות נר אשר נדעך לנגד מאור בוקר ויפעת המאורים (ר"מ דרעי, לקו"ק צ).  —  והריח פג וכלה: ויהיה הריח (של השתן) שוה לא סרוח ולא נדעך (קאנון א ב ג ח). *ובהשאלה  לבני אדם: אז נדעכתי ממקומי ועליתי בתוהו (ר"מ אלשיך, איוב ו כ).  — והנפש, נדעכה הנפש ממקומה: כי יחם לבבו בשלהבת יה ובחומו נדעכה נפשו ממקומה (א' מפו, אה"צ ו).

— פֻע', דֹּעַךְ, דֹּעֲכוּ, — בהשאלה, נשמדו: סבוני (האויבים) כדברים דֹּעֲכוּ כאש קוצים (תהל' קיח יב).  — ואמר הפַיָּט: אבלה נפשי וחשך תארי, בית תפארתי כנשף בו הארי, גם פליטתי אשר עזבו ושארי דוֹעֲכוּ כהיום בשלשה בתשרי (סליח' צו"ג, אבלה נפשי). 

— פִע', °דִּעֵךְ: המוציאי ממסגר לחפשי דִּעֵךְ וצמת מבאישי (יוצר אחה"פ, אצולינו).  גדעני הניעני הכאני, אך עתה הלאני דֹעֲכַנִי, בשמונה בו שמאלית וימנית, הלא שלשתן קבעתי תענית (סליח' י' טבת, אזכרה).

— הִפע', °הִדְעִיךְ: גל לאילת אהב, לבא אל רהב, לְהַדְעִיךְ יקוד להב, מגזי רהב (קרוב' לפורים, תמימים).