ש"ז, כנ' דָּפְיו, — דבר של גנאי, מום, makel; defaut; fault: פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דֹּפִי (תהל' נ יט-כ).  כל האישכלות שעמדו להן לישראל משמת משה ועד שעמד יוסף בן יועזר וכו' אי איפשר ליתן בהם דופי משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם ועד שעמד ר' יהודה בן בבא איפשר ליתן בהן דופי (תוספתא ב"ק ח יג).  מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי (יומא כב:). מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי (סנה' צט:).  היו ישראל מלמלאין על משה לומר למה לא הוקם (המשכן) מיד שמא דופי אירע בו (פסיק' רבתי ו).  תלמיד חכם צריך שלא יהיה עליו דבר של דופי (מד"ר שה"ש, נפת).  הקב"ה מקלסן ומי נותן בהן דופי (מדר' קהל', ופניתי).  בן חמי גזלן וחמסן ויש בו כל דופי (מה"ג, כ"י תימנ', וישב).  שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף וכו' שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו (של משה) שהיא אמת שאין בו דופי (רמב"ם יסוה"ת ח א).  שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי אנו סומכין על זה האיש שאמרו (הוא, קדוה"ח יז כד).  ומדקדקין עליהן (על העדים) ומסיעין אותן מענין לענין בעת השאלה כדי שישתקו או יחזרו בהן אם יש בעדותן דופי (הוא, עדות א ד).  המלא מחמדים בלי דופי, כליל חכמה ומכלל יופי (מכת' ר"י תנחום לר"א בן הרמב"ם).  שלא יראה בהם (בהכהנים) שום דופי בדעותיהם (מלמד התלמ', אמור).  שמותר להשאל על השבועה ואין בזה דופי (סמ"ג, סי' רמה).  — ואמר הפיטן: למשולי עפר ואפר, היותם נותנים כֹפר, בלי דֹפִי וחפר, בעד עונם לכפר (פר' שקל', אל מתנשא).  — ובכנ' *דָּפְיוֹ, °דָּפְיִי, °דָּפְיָם: והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם (פסח' ל:).  המחשבה מפאת האדם תראהו יפיו ודפיו (אלחריזי, מוסרי הפלסופ' ב יג).  — ואמר הפיטן: אל תחמדו יפיו, אף כי לחיך ינעם, כי בו הלא דָּפְיוֹ, כפרי אשר נפעם (כנף רעננ', פזמ' לסכות, עושר).  — ואמר המליץ: ומסכלות האיש הזה ודפיו, יחשוב שכל שלמות לא ידמה אליו ביפיו (ר' קלוני', אבן בחן עא.).  זרם והרחק הלאה דפיי גמלני בטובתך אדני ושבעני מטובך (שו"ת חות יאיר, תחינה אחרי סי' רלח).  — ואמר הפיטן: דלים דינך פחדו ורהו, באים כמודה ועוזב לרחמהו, הן דָּפְיָם היום תכפרהו, כי יום כפרים הוא (ערב' ליוה"כ, אותך אדרוש).  לא יצאו מידי דָפְיָם לעולם (אגר' חשן משפט לדון וידאל, תפא' שיבה לצונץ).  — ומ"ר: העורכים מלחמות תורה זה לעומת זה יצאו בתריסים וחרבות שלופים בכמה מיני דופים (הקד' יהוש' ברוך לעין משפט על התלמוד), ולא נכון, וצ"ל דְפָייִם.