א. דֶּקֶל

* 1, ש"ז, מ"ר דְּקָלִים, — אילן התמר Palm baum; palmier; palmtree: הפאה ניתנת במחובר לקרקע בדלית ובדקל בעה"ב מוריד ומחלק לעניים פאה ד אדקל נערה וכו' שעושה שלש פעמים בשנה ב"ב לו:.  שאין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו סנה' צח:.  המשתחוה לדקל לולבו ע"ז מז:.  התמרים שהפילם הרוח מן הדקל והם מושלכים בדרך ר"ח ב"מ כא:.  — * דקל הרים, אינו עושה הרבה פֵרות, וכנוי של גנאי: אמר לו ר' אליעזר ישמעאל דקל הרים אתה ספרא תזריע ה יג.  — ומשל: מטייל והולך הדקל הרע אצל אילן סרק2.  — ומ"ר: אילן העושה בריכה אחת כגון דקלים וזיתים וחרובין ר"ה יה:דקלים הרבה שמוקפות גדר ר"ח ב"מ כא:.  —  ועי' תָּמָר.



1 בארמ' דקלא, בערב' דַקַל دٓقٓل, תמרים גרועים. אך כבר העיר פרנקל כי זו מלה שאולה בערב' מארמ', ולא נתברר מקורו.

2 בארמ': מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי ב"ק צב:.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים