°, ש"נ, —  שה"פ מן הֵבִין: לפי שרתיחת הלחות מונעת זכות ההבנה (מלמד התלמיד' שופט').  כי היה הסדור וההגבלה בדברים העיוניים ממה שיעזור אל ההבנה השלמה ויביא אל זכרונה (הקד' ר"י אברבנל, לס' יהוש').  שהבנת ספרי הנבואה לקיום התורה כמשפט לא תהיה כי אם בהבנת חכמת הלשון היטב (הקד' ריב"ג להרקמה).  אמתות נסתריה (של הדת) אשר הם נעלמים מהבנת ההמון  (מו"נ ב ב).  ידיעת העקרים והבנת ההתחלות שעליהם דרכי יסודי הדתות בכלל סובבים וכו' או יציירם הבנה ציורית  כדי שיאמין בהם וכו' או יבינם הבנה ציורית הבאה בתחלת הענין (הקד' העקרים).  וזה הענין נותן הבנה ציורית וכו' כמו שהגדר או הרושם נותן הבנה ציורית במה שיש לו גדר או רושם (שם ב ו).  וכל החכמה שלו תלוי בזכרון ולא בהשגת הבנה והידיעה (פתחי חכמ' לרמח"ל ב יט.).  — וכנ':  ואם ימלט אחד בדור על דרך זרות לפי טבעו וקלות הבנתו ורב השתדלותו בלמוד היו מתים האחרים ולא בחכמה (מלמ' התלמ', בראש').  יען היות סימני ההפסקה בדבורים ובמאמרים דבר הכרחי מאד להבנת תכן הענין  (הקד' המגיה לפי' אברבנל לנבי' ראש').  כי קיום המצות כמשפטם מהבנתם ועשייתם לא יהיה כי אם אחרי העמידה על הדקדוק (הקד' ריב"ג להרקמה).  להוסיף ולשנות דברים בספורים שבאו בספרי הנביאים על צד הביאור ולהטיב הבנתם (הקד' ר"י אברבנל לס' יהוש').