*, ש"נ, — שה"פ מן הִבְלִיע, בפרט במשמ' הכנסת דבר בתוך שאר דברים מבלי להזכיר את שמו של הדבר בפרוש, למשל מכר שור וחמור ושה יחד בסכום שיש בו גם כדי שויו של השה אבל הוא אמר שמוכר את השור והחמור בסכום הזה ואת השה הוא נותן במתנה: מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו בהבלעה (בכור' לא:).  שנתן דמי מים ומלח בהבלעה (ערוב' כז:).  שכר פיסוק בשבת וכו' הבלעה היא (נדר' לז.).  הבלעת1 תחומין (ערוב מד:).  הבלעה (בתחומים) דבר גדול הוא (רש"י שם מה).  — °הבלעה בדקדוק, הבלעת אות אחת באות הסמוכה לה במלה והשלמתה בדגש: ונון נדר להבלעה בוידר יעקב ונון נפל להבלעה ביפל (ריב"ג הקד' הרקמה).  ואמרו ושדדו את בני קדם והראו והמנהג הוא ההבלעה והיה הדין להיות ושודו בואו המשך על דרך סובו ציון (שם כג).  אבל הלמד נהגו בה המנהג הזה מן החסרון וההבלעה בשמוש לקח וכו' וההבלעה ביקח וזולתו (שם, שער יד).  ויאמר מותפרק או מופָרק בהבלעה וכו' מותטמאה או מוטמאה בהבלעה (שם).  זכרון ההבלעה וטעמה ומאיזה ענין התחיבה (שם כב).  וכלל אומר כי אפילו לא היה מנהג להבליע מה שהכשרתי להבליעו לא היה הכשרו נמנע אצלי הקשה על הבלעתם נון בן נון כי מן ההבלעה מה שמביאה עליו ההקשה כאשר אתה רואה (שם).  אלה כלם (מה נאמר ומה נדבר וכו') קרואים בדגש מפני הבלעת הנחים אשר לפניהם (ההא שבסוף המלה מה) ונעשו שתי המלים במקרא מלה אחת (ר"מ ג'יקטיליה, אותי' הנוח לר"י חיוג).