*, ש"נ, — א) כמו הֶבְעֵר: הבערה בכלל היתה (בתוך כל האסורים של עשיית מלאכה) ולמה יצאת (באסור מיוחד לא תבערו אש) להקיש אליה ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה וכו' (שבת ע.).  אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים אם אני מכניס כל חיות שבעולם יש בהם כדי העלייה אחת או כל העצים שבעולם יש בהם כדי הבערה אחת (פסיק' רבתי יו).  — ב) השמדה וכליון, מן ובערת הרע: נאמר כאן ובערת הרע מקרבך ונאמר להלן ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הבערה הבערה עריפה עריפה מה הבערה שנאמר להלן מול העורף אף כאן מול העורף (ירוש' סנה' ז כד:).