°, ש"נ, —  שה"פ מן הִגְשִׁים, —  החלטה שהאלהים הוא בעל גשם:  מי ששומע דבריכם כי האלהים דבר עם המוניכם וכתב לכם לוחות וזולת זה הדין עמו שייחס אליכם דעת ההגשמה (כוזרי א פח).  וחשבו כי האל יש לו צורת אדם ודמות והביאם זה אל ההגשמה הגמורה והאמינו בזה (מו"נ א א).  ותמצא הכתוב ישתולל מן ההגשמה ויעיר על שהיא נאמרת בהעברה (אמונה רמה ב ג).  שפי' כל הפסוקים שבאו בתורה ובנביאים מורים על ההגשמה באופן מסכים אל האמת והוציאו אותן מפשוטן (העקרים א ב).  

—  ובמשמ' עצם קבלת הגשמיות:  כל הנוצרים מאמינים הגשמה גמורה הגשמת בשר (שבט יהודה סד).  אמר המלך כמה יצא זה הטפש מן הדעת וכמה נתגשם האל במוחו המזוהם הגשמה מוחלטת (שם).  — וכנוי למולד ישו שהנוצרים מאמינים שנתגשמה בו האלהות:  פליניו אישתוריקו השני בן אחיו של פליניו הפילוסוף בספר בעלי חיים שנת קי"ב להגשמה (ספר יוחסין ו ח)