*, ש"נ, —  שה"פ מן הֵדִיחַ, הדחת הכוס וכדומה:  אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וכו' אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת (פסח' ו א).  המליח הישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן (שבת כב ב).  י' דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה וכו' הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ (ברכ' נא.).  דין הדחת קדרות קערות וכוסות בשבת (שבלי הלקט, שבת צה).  כלי אדמה לא היו טעונין מריקה ושטיפה אלא הדחה (שם, פסח' רז).  ואבן מלח הדחתה היא מטהרתה (שם).