*, ש"נ, —  א) שה"פ מן הִדְלִיק:  על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר (שבת ב ו). הדלקה עושה מצוה (גמ' שם כג.).  אנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות ועל הדלקתן בשמן זית (מד"ר במד' יה).  אלמנה שהיא מוחזקת להדליק ההיכל של בית הכנסת של ירושלם וכו' ופרנסי הקהל והנאמנים תבעוה לדין באמרם רוצים למכור חזקה זו כמו שנוהגין למכור כל ההדלקות של כל השבתות (שו"ת רדב"ז ד יא).  — ב) מדורת אש שמדליקים בשעת שמחה של חגיגה וכדומה, נהוג בפי העם.