1, ש"ז, מ"ר הֲדַסִּים, — שם אילן קטן ירק תמיד, ענפיו דחוסים עלים קטנים טובי הריח, Myrte : אתן במדבר ארז שטה וַהֲדַס ועץ שמן (ישע' מא יט).  תחת הנעצוץ יעלה ברוש תחת הסרפד יעלה הֲדַס (שם נה יג).  צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הֲדַס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשת סכת (נחמ' ח יה).  כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת (סוכה ג ד ).  הרואה הדס בחלום נכסיו מצליחין לו (ברכ' נז.).  למה היו דומים (יעקב ועשו) להדס ועצמונית כל זמן שהם קטנים אין אדם מפריש מזה לזה משיגדלו זה מפיח ריח טוב וזה מוציא קוציו (תנחומא תולדות ב).  — ומ"ר: והוא עמד בין הַהֲדַסִּים אשר במצלה (זכר' א ח).  שלשה הדסים ושתי ערבות (סוכ' ג ד).  משל לשנים שהושיטו הדסים למלך אחד הושיטה לשמו ויצאת לשם זקנו ואחד הושיטה לשם זקנו ויצאת לשמו (פסיק' דר"כ, סליחות).  — ואמר המשורר: הריח מר ואם הריח עסיסים, ואם רוח מנופפת הדסים, ואם דמעות עפרים על לחייהם, ואם על הורדים הרסיסים (ר"מ דרעי הקראי, לקו"ק נב).  או תפרשי ציצים נחשים ישכו בינות הֲדַסַּיִךְ ושושניך, או תרבדי להם חטובות תמלאי אותם בשכיך ובצניניך (רמב"ע, על תהפוכ' העולם).  ובראותו יופי המקום וחמדתו ונעמו ותכונתו ומוצאיו ומובאיו ועציו וציציו ודשאיו ופרדסיו והדסיו ואיליו וצבאיו שמח שמחה גדולה (ס' שעשועים לר' זבדא 5).  — *הֲדַס שׁוטֶה, הדס הבר שיש לו רק עלה אחד או שנים בכל קן: א"ר חסדא הדס שוטה לסוכה ועץ עבות ללולב (סוכ' יב.).