*, הלוואה, ש"נ, — שה"פ מן הִלְוָה: האומר איני מתפרנס משל אחרים וכו' נותנין לו לשום מתנה ונותנין לו לשום הלוואה (תוספתא פאה ד יב).  שכיב מרע שאמר תנו הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני (ב"ב קמח.).  בהפקעת הלוואתו (ב"ק קיג:).  משכנו שלא בשעת הלואתו (ב"מ פב.).  בד"א בשטרי הלוואות אבל שטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו (שם קסח:).  — °ועצם סכום המלוה: אי זהו עושק זה שבא ממון חבירו לתוך ידו ברצון הבעלים וכיון שתבעוהו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזירו כגון שהיה ביד חבירו הלואה או שכירות והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממונו מפני שהוא אלם וקשה (רמב"ם, גזל' ואבד' א ד).  — °הַלְוָאַת חן וחסד, ר"ל לא לשם עסק, לא ברבית: ששמעון בעל הממון היה חייב לו מאה פרחים בהלואת חן וחסד (שו"ת מהרש"ך ב ב).  ראובן תבע משמעון י"ב אלפים מהלואת חן וחסד שהלוה לו יום פלוני (שו"ת לחם רב קכג).  אשר קדשוני במלוה הלואת חן וחסד שהלוו לי להוציא כלי זה למעשהו (ר"י נאגארא, הקד' זמיר' ישראל).  להלוותו הלואות חן וחסד (פלא יועץ, הלואה).  — ומשל: ההלואה תחלתה אהבה וסופה מצה ואיבה (מראה המוסר כא.).