* 1, —  מלת הרמז לזו"נ, במקום האיש ההוא או האשה ההיא, בנגוד להקודם לזה, זו, jener ceui-là; that the there:  אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות הלה (ר"ל מי שנושא הדגל) מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו סנה' ו א.  אימת שירצה הלה (הלוקח) יבוא ויטול מעותיו (ערכ' ט ד).  אם משיצאה אבן מידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה הרי זה פטור (ספרי, שופט' קפג).  הרי שגזל הגר ונשבע לו ושמע שמת הגר והיה מעלה כספו ואשמו לירושלם ופגע באותו הגר וזקפו עליו במלוה ומת זכה הלה במה שבידו (ב"ק קט.).  היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך והלה אומר לא כי אלא עד שלא ארסתי והיה מקחי מקח טעות (כתוב' א ו).  המוציא שטר חוב על חברו והלה מוציא שמכר לו את השדה (שם יג ח).  הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול (ב"מ ח ד).  המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון א"ל סלע הלויתי עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה (שבוע' ו ז).  המטהר יינו של ע"א ונותנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות (ע"ז ד יב).  היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה אם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל (נדר' ד ח).  לאדם שאומר איש פלוני גבור וזה גבור אלא שהלה גבור ממנו (ספרי עקב נ).  ובדרך לא היה והלה היה בדרך (פסח' נד.).  המוכר שפחתו וילדה זה אומר ברשות ילדה והלה שותק זכה בה (ב"ק צו:).  הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאין (ב"מ עז:).  הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת (ב"ב מה:).  כיצד עושין לו (להמסית) מדליקין לו את הנר בבית הפנימי ומושיבין לו עדים בבית החיצון וכו' והלה אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד והוא אומר לו והלה אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונעבוד עכו"ם (סנה' סז.).  האומר לחבירו קונם עלי שאני נהנה לך אם אי אתה מתארח אצלי ותאכל עמי פת חמה ותשתה עמי כוס חמין והלה הקפיד כנגדו אף אלו נדרי זירוזין (נדר' כד.).  — ולנק':  מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני בית שמאי אומרים אשתו עמו והלה תצא משום אחות אשה (יבמ' ג ה).  — הַלָּה וְהַלָּה, האחד והשני:  שהלה הוציא את אשתו משום ערוה והלה נכשל בה (מד"ר במד' ט).