*, ש"נ, — שה"פ מן המיר, מור, הֲמָרַת הדת, יציאה מדת אחת לאחרת: בו (בקרבן פסח) המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה (פסח' צו.).  וזה רבי אברהם הלוי נתלה על קדושת השם כי מלך ספרד רצה לאנסו על המרת הדת וכי לא יכול לו צוה שיתלוהו (שבט יהודה ג).  גדול (שהמיר את דתו) אין מתאבלין עליו וכו' אבל קטן מה שהמירוהו בהמרתם מה מעלה ומה מוריד (מרדכי מו"ק תתפו). — ומ"ר: וגלגל המרות גדולות כי בראות הפתאים שמשיח לא בא אז המירו שלשלת הקבלה.  ואע"פ שימיר כבודו הישראל אלף המרות לא יסור עול התורה מצוארו (רס"ע אבן דאנאן, שאל' ע"ד האנוסים).  — °וחלוף ושנוי בכלל: וראוי להמיר המלה בסגור על דרך התקון וכו' ונכתב השיר בקרטבה על השנוי ההוא וההמרה (הרקמה, שער יט).  ככה יתחייב  ג"כ בעליונים שמפני חמרם ישתוקקו אל ההמרה והשנוי בצורות והוא סבת ההפסד (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ב ד).  ונראה שהמרת מלת פשע בשתי מלות און ומרעה היתה סבה להמרת מלת נאום במלת דברי (ר"ש א"ת, יקוו המים יג).