1, עִמִּי, עִמְּךָ, עִמְּכָה, עִמָּךְ, עִמּוֹ, עִמָּהּ, עִמָּנוּ, עִמָּכֶם, עִמָּם, עִמָּהֶם, מלת היחס, —  תורת חבור בין שני גופים או דברים, כמו ב. את, ההפך מן בלא, mit, avec. with: — א) במשמ' יחד את פלוני: ויעל אברם ממצרים וכו' ולוט עִמּוֹ הנגבה (בראש' יג א). ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עִמּוֹ (שם יט ל). ויקח יהושע את עכן בן זרח וכו' וכל ישראל עִמּוֹ ויעלו אתם עמק עכור (יהוש' ז כד). — ולזוֵג שני שמות: ולא תאכל הנפש עִם הבשר (דבר' יב כג). בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עִם עדנים (ש"ב א כד). עלות מחים אעלה לך עִם קטרת אילים (תהל' סו יה). שלחיך פרדס רמונים עִם פרי מגדים כפרים עִם נרדים נרד וכרכם קנה וקנמון עִם כל עצי לבונה מר ואהלות עִם כל ראשי בשמים (שה"ש ד יג-יד). — ועִם פעלים שונים: ואברהם הלך עִמָּם לשלחם (בראש' יח יו). והנה רחל בתו באה עִם הצאן (שם כט ו). והנער יעל עִם אחיו (שם מד לג). ויאכל שאול עִם שמואל ביום ההוא (ש"א ט כד). לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עִם הזנות יפרדו וְעִם הקדשות יזבחו (הוש' ד יד). — ב) להביע עזר וסיוע: אלהים עִמְּךָ בכל אשר אתה עשה (בראש' כא כב). ואהיה עִמְּךָ ואברכך (שם כו ג). עזב תעזב עִמּוֹ (שמות כג ה). סבו והמיתו כהני יי' כי גם ידם עם דוד (ש"א כב יז). והנה ידי עִמָּךְ להסב אליך את כל ישראל (ש"ב ג יב). דברו דבר ולא יקום כי עִמָּנוּ אל (ישע' ח י). יי' צבאות עִמָּנוּ משגב לנו (תהל' מו ח). — התחזק עִם: ואין אחד מתחזק עִמִּי על אלה כי אם מיכאל שרכם (דני' י כא). ואלה ראשי הגבורים אשר לדויד המתחזקים עִמּוֹ במלכותו (דהי"א יא י). — עזר עִם: והמה עזרו עִם דויד על הגדוד כי גבורי חיל כלם (שם יב כא). — חי יי' אם יפל משערת ראשו ארצה כי עִם אלהים עשה היום הזה (ש"א יד מה). ועשה למבצרי מעזים עִם אלוה נכר (דני' יא לט). — ג) להביע שֻתפות באיזו פעולה: כי לא יירש בן האמה הזאת עִם בני עִם יצחק (בראש' כא י). עי' ירש. תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עִמָּךְ (שם כו כח). עי' כרת. השמר לך פן תדבר עִם יעקב מטוב עד רע (שם לא כד). וחשב עִם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל (ויקר' כה נט). על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עִם אחיו (דבר' י ט). חלקו שלל איביכם עִם אחיכם (יהוש' כב ח). עִם שונים אל תתערב (משלי כד כא). — ואמר בן סירא: אל תתאחר מבוכים ועם אבלים תתאבל (ב"ס גני' ז לד). עם פותה אל תסתייד כי לא יוכל לכסות סודך (שם ח יז). עם נבון יהי חשבונך (שם ט יה). השמר והיה זהיר ואל תהלך עם אנשי חמס (שם יג יג). אל תועץ עם חמיך (שם לז י). — ובתלמו': משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ורחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה (שביע' ה ט). ולא תתיחד אשה עמהן (עם גוים) מפני שחשודין על העריות (ע"ז ב א). לא ישא אדם ויתן עם הגוי ביום אידו (תוספת' שם א ב). רשאי בעל הבית שיאמר לו אין לי חשבון עם כל אדם אלא עימך (שם ב" ט לג). מיטה שנקליטיה עולין ויורדין עמה שומטן ודייו (ר' יסא, ירוש' מו"ק ג ה). כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמין על השטר אלא א"כ יודעין מי חותם עמהן ולא היו יושבין בדין אלא א"כ יודעין מי יושב עמהן ולא היו נכנסין בסעודה אלא א"כ יודעין מי מיסב עמהן (סנה' כג.). — ובסהמ"א: ולא יערב טהורים עם טמאים לא במעשה ולא בדבור ולא במאכל ולא במשתה (ר' אליהו, שבט מוסר לו). — ד) ועם פעולה משֻתפת של התנגדות בין הפועלים, במשמ' נגד: ויריבו רעי גרר עִם רעי יצחק לאמר וכו' (בראש' כו כ). ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עִם אחותי גם יכלתי (שם ל ח). שרית עִם אלהים וְעִם אנשים ותוכל (שם לב כט). יי' במשפט יבוא עִם זקני עמו ושריו (ישע' ג יד). מי יקום לי עִם מרעים מי יתיצב לי עִם פעלי און (תהל' צד יו). אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עִמּוֹ (איוב ט יד). —  וכן עם הפעלים נאבק, נלחם, ריב, נשפט, המרה, עי' ערכים אלו. ואמר בן סירא: אל תריב עם איש גדול למה תפול בידו (ב"ס גני' ח א). אל תינץ עם איש לשון ואל תתן על אש ע[ץ] (שם ג). עם בעל אף אל תעיז מצח (שם יו). — ה) לסמן פעולה או יחס בין איש לרעהו בין לטובה בין לרעה: הקרה נא לפני היום ועשה חסד עִם אדני אברהם (בראש' כד יב). תהי נא אלה בינותינו וכו' אם תעשה עִמָּנוּ רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עִמָּךְ רק טוב ונשלחך בשלום (שם כו כח-כט). שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עִמָּךְ (שם לב י). ואם תלכו עִמִּי קרי ולא תאבו לשמע לי וכו' (ויקר' כו כא). והצנע לכת עִם אלהיך (מיכ' ו ח). אם ראית גנב ותרץ עִמּוֹ וְעִם מנאפים חלקך (תהל' נ יח). עתה יי' אלהים יאמן דברך עִם דויד אבי (דהי"ב א ט). — ועם תאר: תמים תהיה עִם יי' אלהיך (דבר' יח יג). והיה לבבכם שלם עִם יי' אלהינו (מ"א ח סא). ולבם לא נכון עִמּוֹ (תהל' עח לז). — ואמר בן סירא: כי בהתנכר אלך עמו ולפנים אבחרנו בנסיונות (ב"ס גני' ד יז). אם יש לך ייטיב דבריו עמך (שם יג ה). צורך לו עמך והשיע לך (שם ו). — ובתלמו': יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים (רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ברכ' ז.). אמר להן הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע (ר' אלעזר, שם). בני אפי' אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב (ר' יוחנן בן מתיא, ב"מ פו:). — ו) במשמ' ביחד את, כמו: ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עִם רשע (בראש' יח כג). לא אביט אדם עוד עִם ישבי חדל (ישע' לח יא). אל תאסף עִם חטאים נפשי וְִעם אנשי דמים חיי (תהל' כו ט). אל תמשכני עִם רשעים וְִעם פעלי און דברי שלום עִם רעיהם ורעה בלבבכם (שם כח ג). בעמל אנוש אינימו וְעִם אדם לא ינגעו (שם עג ה). חטאנו עִם אבתינו העוינו הרשענו (שם קו ו). כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי עִם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו או עִם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף (איוב ג יג-יה). כי אין זכרון לחכם עִם הכסיל לעולם וכו' ואיך ימות החכם עִם הכסיל (קהל' ב יו). — ז) וכן בהשואה, במשמ' כמו: צורי אל תחרש ממני פן תחשה ממני ונמשלתי עִם יורדי בור (תהל' כח א). נחשבתי עִם יורדי בור הייתי כגבר אין איל (שם פח ה). חצי גבור שנונים עִם גחלי רתמים (שם קכ ד). חלפו עִם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל (איוב ט כו). תרקיע עִמּוֹ לשחקים חזקים כראי מוצק (שם לז יח). — ח) בהוראה זמנית, ביחד, בזמן, כל זמן, wahrend; pendant; while, during: ייראוך עִם שמש ולפני ירח דור דורים (תהל' עב ה). כל כלים לזהב ולכסף וכו' הכל העלה ששבצר עִם העלות הגולה מבבל לירושלם (עזר' א יא). ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עִם חליו וימת בתחלאים רעים (דהי"ב כא יט). — ואמר בן סירא: מושבת מת ישבות זכרו והנחם עם צאת נפשו (ב"ס גני' לח כג). — ובתו"מ: אין מעמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת הנפש (שבת כג ב). בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס עובד כוכבים אלא כדי שיעשו מבעוד יום ובכולן בית הלל מתירין עם השמש (שם א ח). נותן על גבי המזבח עם שקיעת החמה מתעכלין והולכין כל הלילה (תוספת' מנח' ו ה). מצות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשיכה (שם יוה"כ ה יד). לא יצא החייט במחטו התחובה בבגדו בע"ש עם חשכה (שבת יא:). — ובסהמ"א: בערב שבת עם חשכה פטור מפני שחנוני טרוד (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 75). וע' חשכה. לאחד שהיה מהלך בדרך עם דמדומי חמה (ר' יוחנן, פסיק' דר"כ, בובר כא). — ומלת הקשור במשמ' זו, עִם ש־: משל למלך שקדש מטרונה בב' מרגליות מיד ליד וכו' עם שהיתה משחקת עם אוהבה אבדה את ב' המרגליות שנתן לה המלך (ר"ש בשם ריב"ל, מד"ר שמות מב). עם שהוא מפרש בים הגדול שקעה ספינתו בים וירד לעמקי תהום (פסיק' דר"כ, בובר יח). עם שהוא בורא גופן (של המזיקין) קדש יום השבת והניחן ונשארו רוח בלא גוף (ר' בנייא, תנחומ' בראש', בובר יז). מי שהוא מכה את האויל עם שהוא מעלה את השבט להיות שונה לו הוא שוכח את הראשון (שם נח כד). עם שהן (אברהם ויצחק) הולכין בא השטן מימינו של יצחק ואמר וכו' (ר' אבין הלוי ברבי, שם וירא מו). עם שהרע מקלסן בקש לגנותן (ילק' שמע', בלק תשעא). — ובסהמ"א: עיקור כיצד כגון שהיה עומד טבח ושוחט בהמה וטבח היה גיבור ועם שהיה אחוז סימנין של בהמה נתעקרו סימניה ואפילו אחד מהן קודם שישחוט (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 136). — *ועִם כש־: לאחד שגנב נרתיקו של רופא עם כשהוא יוצא נפצע בנו חזר אצלו ואמר לו וכו' (ר' יודה בן פזי, ירוש' ברכ' ה ב). איזהו חסיד שוטה ראה תינו' מבעבע בנהר אמר לכשאחלוץ תפילי אצילינו עם כשהוא חולץ תפליו הוציא זה את נפשו (שם סוט' ג ד). עם כשהלכו להם ירד לחרוש בתוך חצי שדהו עם כשהוא חורש בתוך חצי שדהו שקעה פרתו ונשברה וכו' (שם הורי' ג ז). לצייר שהוא יושב וצר בלקטירים של שלטון עם כשהוא יושב וצר באו ואמרו לו נתחלף השלטון מיד רפו ידיו (פסיק' רבת' כד). עם כשהוא יוצא ממעי אמו זירתיה מתוחה לקיבליה (תנחומ' תצא, בובר ד). — ט) ולסמן את האמצעי, על ידי: ובבאה לפני המלך אמר עִם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו (אסת' ט כה). — ובסהמ"א: ויראתי השכחה על מה שעלה במחשבתי מהם והתכת מה שקפא ברעיוני מעניניהם עם מעוט העוזרים מאנשי דורנו עליהם והסכמתי לכתבם על ספר (ר"י א"ת, חו"ה, הקדמ'). שלא תגיעי בו ל משאלותיך עם אורך השתדלותך בהם (שם עבוד' האלה' ה). — י) בהוראה מקומית, אצל מקום פלוני: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב יצחק עִם באר לחי ראי (בראש' כה יא). ויטמן אותם יעקב תחת האלה אשר עִם שכם (שם לה ד). וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עִם בין און מקדם לבית אל (יהוש' ז ב). המה עִםך בית מיכה והמה הכירו את קול הנער לוי (שפט' יח ג). וימת שם (עזה) עִם ארון האלהים (ש"ב ו ז). — ואצל פלוני: לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עִמּוֹ (שם יט לב). גר ותושב אנכי עִמָּכֶם (בראש' כג ד). וישבת עִמּוֹ ימים אחדים (שם כז מד). הלא ברחל עבדתי עִמָּךְ (שם כט כה). עִם לבן גרתי (בראש' לב ה). ושכבתי עִם אבתי (שם מז ל). שבעת ימים יהיה (הבכור) עִם אמו (שמות כב כט). אני האשה הנצבת עִמְּכָה בזה (ש"א א כו). — ובתו"מ: באמת אמרו בין בשכר שעשיתי עמך ובין בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת (ר' יהודה הנשיא, ב"ק צט:). אמר הקב"ה לישראל בניי עשו עמכם ששה ימים ועשו עמי יום אחד (פסיק' רבת' כג). אמרו לאחד חייך העמידנו עם אבא יודן אמר להם אותו האיש ומי יכול לעמוד עם המלך ולא עמו (מד"ר דבר' ד). — ואמר המשורר: ועמי זעקו מקיר אבניו ומעץ יענה עמי כפיסו (רשב"ג, בחר מחלי). — ובהוספת הוראה של קנין: גם תבן גם מספוא רב עִמָּנוּ גם גם מקום ללון (בראש' כד כה). והיתה (התורה) עִמּוֹ וקרא בו כל ימי חייו (דבר' יז יט). תנה את המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי אליך שים אתה עִמָּךְ (ש"א ט כג). — ומשמות מפשטים: גבל שמו וגבלה עִמּוֹ (ש"א כה כה). כי עִם יי' החסד והרבה עִמּוֹ פדות (תהל' לק ז). עִמּוֹ חכמה וגבורה (איוב יב יג). אבל דברים טובים נמצאו עִמָּךְ (דהי"ב יט ג). כי לא לאדם תשפטו כי ליי' וְעִמָּכֶם בדבר משפט (שם ו). — ואמר בן סירא: כי רחמים ואף עמו (ב"ס גני' ה ו). מכאוב ונדדי שינה וצער ותשניק ופני הפוכות עם איש כסיל (שם לד כ). ויתן לכלב עצמה ועד שיבה עמדה עמו (שם מו ט). — יא) במשמ' חברות וידידות: וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עִמּוֹ כתמול שלשום (בראש' לא ב). היש את לבבך ישר כאשר לבבי עִם לבבך (מ"ב י יה). אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עִמָּךְ (משלי כג ז). — יב) ובמשמ' בתוך פלוני, בתוך לבו ונפשו: ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עִמּוֹ וימלא אחרי וכו' (במד' יד כד). יען אשר היתה זאת עִמָּךְ ולא שמרת בריתי וחקתי וכו' (מ"א יא יא). ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עִמָּךְ (איו' י יג). מה ידעת ולא נדע תבין ולא עִמָּנוּ הוא (שם יה ט). כי ישלים חקי וכהנה רבות עִמּוֹ (שם כג יד). — וכן עִם לבב פלוני: וידעת עִם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו יי' אלהיך מיסרך (דבר' ח ה). השמר לך פן יהיה דבר עִם לבבך וכו' (שם יה ט). ואשב אותו דבר כאשר עִם לבבי (יהוש' יד ז). והיה עִם לבב דוד אבי לבנות בית לשם יי' אלהי ישראל (מ"א ח יז). ותדבר אליו את כל אשר היה עִם לבבה (שם י ב). יען אשר היתה זאת עִם לבבך ולא שאלת עשר וכו' (דהי"ב א יא). ויהי אחרי כן היה עִם לב יואש לחדש את בית יי' (שם כד ד). עתה עִם לבבי לכרות ברית ליי' אלהי ישראל (שם כט י). — ובסהמ"א: והחובות לאלפים ולרבבות ולבו כל עמו מצרת בניו ואשתו (ר' אליהו, שבט מוסר ט). — ובמשמ' בעיניו: והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עִם יי' וגם עִם אנשים (ש"א ב כו). ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני וְעִם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה (ש"ב ו כב). — יג) במשמ' בכל זאת, אף על פי כן, trotz, dennoch; malgré, néanmoins; in spite of, nevertheless: וְעִם זה לחם הפחה לא בקשתי כי כבדה העבודה על העם הזה (נחמ' ה יח). — ואמר בן סירא: ועם כל אלה העתר אל אל אשר יכין באמת צעדיך (ב"ס גני' לז יה). — ובסהמ"א: אבל עם כל זה אינני נמנע להודות לבוראי ולשבחו על מה שחנני מן הטובה (ר"י א"ת, תקו' מדו' הנפ' לרשב"ג כח). ומלבד זה היו תמיד מקריבים בבות אם לשם ע"ז ואם לשם ה' אשר לא כדת ועם זה לא היו עושים השמטות (ר"י אברבנאל, פי' מ"ב כג כט). ושלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ובמופתים ובשנוי המנהגים (ר"י א"ת, הכוזרי א פג). ואם אתה נוהג בחריצות הזאת וההשתדלות הזאת בתקנת גופך עם פחיתותו וגנותו ועם חלישותך וכו' (הוא, חו"ה, חשבון הנפש ג). וזה יתכן גם כן עם החזקנו באמונת החדוש כי החדוש לא ימנע הנצחית (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים יא.). — °וכעין מלת הקשור, עִם מה: שהעם עם מה שהאמינו במה שבא משה אחר המופתים האלה (ר"י א"ת, הכוזרי א פז). הלא תראה מה שאמר יהושע לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים היא וזה עם מה שהיתה בו עדותו מן החסידות והזהירות (שם ב נח). אומר עם רב מה שאני מוצא מן המכאובים והנגעים מאנה נפשי העניה להפרד מגופו ולסור ממנו (הוא, סה"ש לריב"ג, נגע). ואל יאשימנו אדם בחברנו הענין הזה אל לשון לא תעשון כן עם שאנו סוברים בו מה שאמרו רז"ל וכו' (הוא, הרקמה לד). ומה שנראה לי בזה הוא שעם שזה התועלת היה מגיע מלשון אעשה אדם כתב נעשה כדי שיובן ממנו גם כן ענין עחר יותר עמוק והכרחי (ר"י אלבו, העקרים א יא). ועל זה בעצמו אמר כי עם שדרך בקשת עניני זה העולם הנה הוא ישר וחזק ובטוח כרצון איש ואיש הנה אחריתו דרכי מות (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי יד, ד"ה לב יודע). ואף גם זאת עם שהוא מבואר שעל כל בעל תורת משה להאמין ביאת הגואל מדברי הנבינים מנבואות פרטיות המורות על ביאתו (ר' רפאל מנורצי, מרפא לנפש, לח:). — ועִם היות: שהנדיב עם היות מתקן לתת לכל מבקש מתקן גם כן שלא להשוות מתנותיו (המאירי, פי' משלי יא, ד"ה מרוה). הלא תראה כי מרדכי עם היותו יודע כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב הנה עם כל זה לא רפו ידיו (רלב"ג, סוף אסת', תועלת כט). וזה שאנחנו נמצא השכל ההייולאני עם היות מדרכו להשיג הצורות הנה הוא ישיג זאת ההכנה רקה מן הצורות (הוא, מלחמ' ה' א ב). שעם היותו אלהי השמים ידע אותי ידיעה פרטית ודבר לי ונשבע לי (ר"י אלבו, העקר' א יא). והטבעי יכחיש התחלות התכוני והנחותיו מצד העיון הטבעי עם היות החוש מסכים לדברי התכוני (שם ד ב). עם היות שהגלגל מצד עצמו נמנע מלקבל החלוק (אפודי, מו"נ ב, הקדמ' ז). ועם היות דברי פי חכם חן הנה לא התיר הספקות (ר"י אברבנאל, פי' נביא' ראשונ', הקדמ'). אמנם יהושפט עם היותו ירא ה' הנה לא האמין בדברי הנביא (שם מ"א כב). שעם היות עיקרים אלו בלתי מבוארים מפי גבורת המופתים החזקים וכו' מ"מ אצל המטיבים לראות בעין יפה וכו' הנסיון יוכיח על אמתתם (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהוד' יט). עם היות שהכוזרי לקח לו ממנו יתד לתלות עליו חובת קבלות (הוא, קול יהודה לכוזרי א פו).

— ב) מֵעִם, מֵעִמִּי, מֵעִמְּךָ, מֵעִמָּךְ, מֵעִמּוֹ, מֵעִמָּנוּ, מֵעִמָּכֶם, — תורה על הסרה והרחקה של דבר או פלוני מן המצב המסֻמן עי' עִם, — א) אחרי פעלים המביעים תנועה מאצל פלוני למקום אחר: ויי' אמר אל אברם אחר הפרד לוט מֵעִמּוֹ שא נא עיניך וכו' (בראש' יג יד). ויאמר אבימלך אל יצחק לך מֵעִמָּנוּ כי עצמת ממנו מאד (שם כו יו). ולקחתם גם את זה מֵעִם פני וקרהו אסון (שם מד כט). ויצא משה ואהרן מֵעִם פרעה (שמות ח ח). פן יש בכם איש או אשה וכו' אשר לבבו פנה היום מֵעִם יי' אלהינו וכו' (דבר' כט יז). פקדו נא וראו מי הלך מֵעִמָּנוּ (ש"א יד יז). ורוח יי' סרה מֵעִם שאול (שם יו יד). וירא שאול מלפני דוד כי היה יי' עמו וּמֵעִם שאול סר (שם יח יב). אנכי מתמהמה בעברות המדבר עד בוא דבר מֵעִמָּכֶם (ש"ב יה כח). שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מֵעִמָּךְ (מ"ב ב ט). — אחרי שאל: וכי ישאל איש מֵעִם רעהו ונשבר או מת וכו' שלם ישלם (שמות כב יג). מה יי' אלהיך שאל מֵעִמָּךְ (דבר' י יב). ואלהי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מֵעִמּוֹ (ש"א א יז). — דרש: והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מֵעִמּוֹ (דבר' יח יט). הנה אשת ירבעם בא לדרש דבר מֵעִמְּךָ (מ"א יד ה). — ותנועה מן מקום אחד למקום אחר: ויוצא יוסף אתם מֵעִם ברכיו (של יעקב) (בראש' מח יב). וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מֵעִם מזבחי תקחנו למות (שמו' כא יד). הנה עם ירדים מֵעִם טבור הארץ (שפט' ט לז). ויקם יהונתן מֵעִם השלחן בחרי אף (ש"א כ לד). — ב) ושם מפשט: ברוך יי' אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מֵעִם אדני (בראש' כד כז). ולא תכרית את חסדך מֵעִם ביתי עד עולם (ש"א כ יה). וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסרתי מֵעִם שאול (ש"ב ז יה). וחסדי לא אפיר מֵעִמּוֹ (תהל' פט לד). ולא יכרת שם המת מֵעִם אחיו (רות ד י). — ג) והרחקה מן רשותו של פלוני: כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מֵעִמִּי (בראש' לא לא). כי עבדך ערב את הנער מֵעִם אבי לאמר (שם מד לב). ואם גנב יגנב מֵעִמּוֹ ישלם לבעליו (שמות כב יא). ויצא מֵעִמָּךְ הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו (ויקר' כה מא). ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מֵעִמָּךְ (דבר' יה יב). לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מֵעִם אדניו (שם כג יו). וישלח איש בשת ויקחה מֵעִם איש מֵעִם פלטיאל בן לוש (ש"ב ג יה). לקנות מֵעִמְּךָ את הגרן (שם כד כא). —